איפה הגבול והאם הוא קיים?

האם יש כזה דבר להמשך יותר מידי? האם יש כזה דבר להתמסר יותר מידי? האם יש כזה דבר לאהוב יותר מידי? מהניסיון שלנו והזוגות שיצא לנו להכיר, ראינו שאינטימיות ברמה גבוהה זה משהו שרוב הזוגות נרתעים ממנו. יש כאלה שממש לא בעניין של אינטימיות ורגשות, שמעדיפים להשאיר את המפגשים ברמת הסקס בלבד ובד"כ גם מעדיפים מפגשים חד פעמיים. יש זוגות שמחליטים לשמור לעצמם את עניין החדירות, יש כאלו שנפגשים רק ביחד ולא בנפרד, יש כאלה שנפגשים רק בנפרד, חדרים נפרדים/ חלל אחד וכו' - כל זוג ומה שמתאים לו. יש כאלו שלא מציבים גבולות ועושים מה שזורם להם, כל עוד זה מתאים לשניהם והם מרגישים טוב עם זה. אלה בדר"כ הזוגות שמחפשים זוגות אחרים לקשר כלשהו, ליותר ממפגש אחד, מרשים לרגשות לצוף, להתאהב, להיפגע, להיפתח, להתחבר עם אנשים אחרים מעבר לסקס, לפעמים גם ליצור חברות של ממש. בסקלה המאוד רחבה הזו אנחנו כנראה יותר בצד של הזוגות של בלי חוקים, מה שמרגיש טוב- זה מה שעושים. איך הגענו להיות בצד הזה של הסקלה? כבר בתחילת דרכנו מהר מאוד הבנו שכשיש רגשות מעורבים בסיפור- הסקס הרבה יותר טוב. כשנפגשים עם זוג יותר מפעם אחת- כבר מכירים יותר טוב, מרגישים יותר בנוח, יש יותר חיבה. מעבר לזה, ברגע שנוצר חיבור מנטלי או רגשי מסוים, סיפרת משהו אינטימי למישהו, שיתפת במגרעה שלך, משהו שמביך אותך, אתה אוטומטית מרגיש יותר קרוב לצד השני. סקס זה בסה"כ רמה אחרת של קרבה בין אנשים, לוודווקא יותר גבוהה מהרמה הרגשית או המנטלית, פשוט אחרת. מהניסיון שלנו השניים משפיעים אחד על השני באופן ישיר ובדר"כ כשאתה מרגיש יותר קרוב למישהו, גם יותר נוח לך איתו במיטה. שוב- זה לא נכון לגבי כולם, יש אנשים שמה שעושה להם את זה- זה נטרול רגשות מוחלט. אנחנו ראינו שכשיש לנו חיבור מעבר לסקס, באופן טבעי יותר בא לנו על הצד השני, התשוקה יותר גדולה, זה כבר לא סקס עם מישהו שנראה טוב ומריח טוב, זה סקס עם מישהו שאתה מכיר, שאתה מחבב, אולי אפילו מעריך. יותר נוח לנו להגיד מה אנחנו אוהבים ומה לא, מרשים לעצמנו להשתחרר יותר, נהנים יותר. עם הזמן הרשינו לעצמנו להיפתח, לשתף, להתמסר, להתאהב...הכנסנו אנשים ללב שלנו ברמה הכי עמוקה שיש, עפנו הכי גבוה שאפשר וגם התרסקנו, כן- גם נפגענו ונשבר לנו הלב (היה שווה את זה לגמרי). למדנו הרבה על עצמנו כיחידים ועל הזוגיות שלנו, יותר ממה שהצלחנו ללמוד ב- 8 שנים של זוגיות מונוגמית. והנה אנחנו כאן, עדיין יחד, יציבים ומאוהבים. מה שגרם לזה לעבוד אצלנו לאורך כל הדרך זו הפתיחות בינינו, כנות מוחלטת. אפשר להוסיף גם את האובססיה הבלתי פוסקת של שנינו לעבודה עצמית וזוגית. כל פעם שקרה משהו שהפחיד אותנו או פגע בנו באיזושהי צורה...במקום להגיד "זה לא בשבילנו" ניסינו להשתמש בזה כמקפצה להפוך את מערכת היחסים שלנו לטובה יותר. אין ספק שזה דורש הרבה עבודה. אין נכון ולא נכון, כל אחד ומה שמתאים לו. לסיכום...כל אחד והגבולות שלו, העניין הוא שכדי לדעת איפה הגבול שלך אתה צריך לפרוץ אותו... מקווים שתרמנו משהו למישהו...ואם לא- מתנצלים על החפירה :)