הבקשה שלי אליך

פעם ראשונה, be gentle אני יושב מולך ושואל שוב את אותה השאלה, הבקשה שחזרה על עצמה מספר פעמים במהלך 15 שנות הזוגיות המופלאה שלנו, "אני רוצה לראות אותך מאוננת." אני אומר בחוסר בטחון. שקט. את מסתכלת עלי עם העיניים הגדולות שלך ודוחפת את עצמך הרחק ממני, מסדרת כרית מאחורי הגב במיומנות מפתיעה, את מפסקת רגליים לוקחת נשימה ונותנת לידייך ללכת בדרך המוכרת להם. אני מהופנט, כל סנטימטר מגופי זועק לגשת, לגעת, אבל אסור לי להפריע. האצבעות שלך יודעות לאן לגשת, הן מעסות בקצב, אני יכול להרגיש את תנועות האגן המוכרות במוחי, ממש כמו כל אותן פעמים שאני מעליך, האצבעות השובבות מצאו את דרכם לתוכך נעות בהרמוניה עם ישבנך נכנסות ויוצאות, לעיתים נשארות לעיסוי. עכשיו אני יכול לשמוע את ההנאה שלך, הנאה שלא הכרתי עד היום, אנחות עדינות מתגברות ומבט שילווה אותי בעוד שנים רבות של אהבה. הקצב ונחישות ההאצבעות מתגברים לרגע, מספר רגעים, מרגיש כאינסופי כשאת נותנת לרגלייך וידייך ליפול באנחה של חוסר אויר. 2 דקות שרק הקול של הנסיונות שלך להסדיר את הנשימה בחדר. אני נרגש מהאינטמיות שהסכמת לחלוק איתי, את מרימה את הראש מלא התלתלים שלך עם פרצוף המוכר העייף אבל גם מלא הסיפוק, את מתקרבת אלי בתנועות עייפות, מתיישבת לידי, מחבקת, נותנת נשיקה ואומרת, תודה.