הגיג על כוכבים של ספונטניות

יום אחרי, התחלתי לעכל יותר את מה שחויתי... נזכרתי איך לפני שנים כשהגעתי בפעם הראשונה לניו יורק, נהנתי מהעיר כהנאת תייר. אבל רק כשחזרתי לארץ ושיחזרתי את מה שחויתי, עיכלתי את עוצמת הטעם האדיר שהעיר הזו צרבה בי! SMS ברוח ספונטנית מדליקה של - "פנוי? בוא!" הבהב על הנייד שלי. תיק תק תוק... באתי... והרגשתי כמפקח מסעדות של מישלן שמודה לאל ולבוס שלו על ששלח אותו לבקר מסעדה יחודית. ידינו, כמתאבן התחלתי, גיששו את דרכן הראשונית במכונית ועוררו את בלוטות הטעם הסקרניות... שפתיים נפגשו לנשיקה משחררת של: "איפה-היית-עד-עכשיו?"... שפתיים חושקות ומתלכדות שקיבלו חמישה מזלגות וסכינים אדומים של מישלן, המציינים כמה נעימות הן. פשטנו בגדינו בלי להתייחס לקור... וכשגופינו השתלבו זה בזו כמנת אגס סקסי ממולא, נצנץ על התקרה הנמוכה כוכב מישלן הראשון - "מסעדה טובה מאד ברמתה". טעמנו, נטעמנו... מצצנו, נימצצנו... ליקקנו, לוקקנו... וכשמתחה היא את גופה לאחור בגמירתה כחיית פרא רבת הוד שלא עברה הכשר בד"צ, נצנץ כוכב מישלן השני - "בישול מצוין. ראויה לעיקוף בדרך". יום אחרי, התחלתי לעכל יותר את מה שחויתי... לכאורה, "רק" סקס... מפגש שעשועים מהנה כמו כל מפגש... אבל... העיניים החודרות... הקולות המגרים... המגע החלק.... הטעם! טעם הספונטניות של אמצע היום המשולבת עם האסור, הלא כשר... טעם הניתוק הרגעי שלנו מהמולת העיר המתנהלת סביבנו... טעם שנרקח בידי שפית מוכשרת... הטעם המתוק של גופה... טעם שפוצץ את חושיי לרסיסי עונג קטנים שזלגו באיטיות מדגדגת ונעימה על כל נימי גופי במשך ימים (כן, הזליגה ממשיכה...). טעם של שלושה כוכבי מישלן הקובעים - "מטבח מצוין. מסעדה ראויה לנסיעה מיוחדת!" (-;