הזורמים בדמעה ברינה יקצורו

בתחילת הדרך היו לנו המון חוקים. הם אמנם השתנו מפעם לפעם אבל עבדנו על פיהם: רק זוגות נשואים רק ביחד רק זוג מתחיל בלי חדירות חובה פגישת קפה לפני Welcome to the jungle מפלסים דרכנו בין אלפי זוגות שלכל אחד החוקים שלו נצמדים לכללים: פוסלים, פוסלים, פוסלים, מוצאים – התמונות לא מתאימות לאחד מאיתנו. פוסלים, פוסלים, מוצאים - התמונות סבבה אבל בשלב הוואטסאפ הזוג ממש לא בראש שלנו..., פוסלים מתלהבים, מתאכזבים, מתייאשים, חושבים ללכת למסיבה ולהכיר כמה יחד, הילדה חולה. ואז בינגו זוג כלבבנו נראים נהדר, בעלי חוש הומור, הקבוצה שלנו בוואטסאפ תוססת, המתח לקראת המפגש נבנה ודברי זימה מופרכים לאוויר על בסיס שעתי (בכל זאת צריך גם לעבוד...). קובעים דייט בפאב קטן באחד הקיבוצים בשרון. לחיצות ידיים, השקת בקבוקים, האלכוהול משחרר את המבוכה ובסוף הערב אנחנו כבר מרוחים על הדשא, בעיניים מזוגגות מחרמנות ואלכוהול. אני מסתכלת לבעלי בעיניים הוא לא צריך שאני אדבר. הוא יודע שאני שואלת אם אנחנו זורמים מפה ומסמן לי בעדינות שלא. חוק זה חוק. חוק פגישת הקפה. אנחנו מתנדנדים לעבר המכוניות כשיד זרה מלטפת לי את התחת ומעבירה בי רטט. בעלי מצמיד את הבחורה המתוקה הזו לאוטו, רוכן מעליה, מנשק אותה ולוחש משהו באוזנה. הצוואר העדין שלה נקשת לכיוונו ואני רואה איך חיוך קטן מאיר אותה. היא יפה. הם יפים. הידיים של בעלה העומד מאחורי, משרטטות את קו המותניים שלי וגורמות לי להרגיש דקיקה מתמיד. "קפה לא היה פה, אבל נראה לי שעלינו שלב. את מקסימה, אני צופה לנו חוויה מופלאה" הוא מגרגר לתוך האוזן שלי, נפרד ממני בטפיחה על התחת ואנחנו נפרדים בחיוך. באינטימיות של האוטו, אחרי שאנחנו מחמיאים להם בלי סוף, תוהים לעצמנו אם זו גם הדינמיקה ברכב השני ומתלטפים, מתחילות לצוץ השאלות. באמת בלי חדירות? אז איך זה הולך בדיוק? אז מתי אני עוברת לשליטתך הבלעדית? מי מחליט? שאלות ללא תשובות אמיתיות. ארץ חדשה. מוקשים פוטנציאלים בכל צעד. אנחנו מניחים לזה ומגיעים הביתה לסקס של שיכורים. אחד הטובים. החיים. העבודה. הילדים. נכנסים באמצע ופגישתנו הבאה נקבעת לשבועיים אחרי.. בשבועיים האלו קבוצת הוואטסאפ שלנו פעילה אך מתפצלת גם לשיחות אישיות, תהיות, פנטזיות, טיזינג ותמונות החושפות טפח ומכסות טפחיים נשלחות ומעוררות מחשבה. יום שישי הגיע. הילדים וסבא וסבתא מאושרים מבילוי משותף ואנחנו מתענגים על אחר צהריים שקט וחסר מטלות בבית. מתקלחים ביחד, בחברות נעימה, חולקים תשוקה משותפת לחוויה ראשונית. כשפעמון הדלת מצלצל אנחנו לוקחים נשימה ופותחים את הדלת בחיוך שנפגש בחיוכים מסנוורים ממול. האש כבר באוויר, אבל אנחנו אנשים תרבותיים- אני עומדת איתה במטבח, מארגנת מגש גדול להוציא למרפסת שם אנחנו כבר שומעות את הגברים משוחחים בקולות עמוקים. היא לובשת שמלה עם גב חשוף שעושה לי חשק להעביר עליו את האצבע שלי, אבל במקום זאת אני מתאפקת ומחמיאה לה, מבקשת את שם החנות. שעה במרפסת עוברת בנעימות ופתאום אני מבינה שכולנו מסתכלים על השפתיים הזזות אחד של השני ולא ממש מרוכזים. כל אחד בעולם הפנטזיה שלו. אז אני קמה, נושקת לבעלי ומושיטה יד לבעלה. בואו. עולים לחדר השינה, מוזיקה, קצת מבוכה, אבל הפנטזיות שרצות לי בראש.. הו הפנטזיות.... בחדר. במציאות. הוא איתי, בעלי איתה, כל זוג בשלו. אני רואה את עיניו של בעלי מהופנטות. גומעות את גופה, חוזרת אל עצמי ואל סחרור התחושות שמציפות אותי ממגע ידיים זרות. מהחיוך השרמנטי של הגבר הזה שמתפלש בגופי בכזה תענוג. הידיים שלו אחרות, הכובד שלו אחר, הריבועים בבטן, ריח הפה, המבט המתפלא – מרוצה שלו כשגניחות קטנות של עונג יוצאות ממני. עכשיו. עכשיו בא לי. אני רוצה אותו בתוכי. אני כבר לא רוצה אצבעות ולא לשון, זהו עברנו את זה, אני מתהפכת, יורדת, מוצצת, מנסה למשוך את המשחק כמה שיותר אבל בעצם אני צריכה זין. בתוכי. איך לעשות את החילוף? הגניחות הקטנות שלי מסבות את תשומת ליבו של בעלי, "הכל טוב מותק?" הוא שואל ואני מהנהנת ולוחשת "בוא". ארבע גופות מתלטפים ליטופי פרידה מגוף חדש, מחייכים, מיוזעים, מתנשמים, מעבירים גפיים מצד לצד. אני נשכבת על הגב, משתוקקת לבעלי, מתרכזת בו נכנס אלי, עוצמת עיניים ומתמכרת לתחושת המלאות שפתאום מרגישה שוב חדשה, נצמדת לגופו בכל הדיפה, עוטפת אותו בתוכי וממריאה. אחרי הגמירה הראשונה המטלטלת שלי, בעלי הופך אותי לדוגי בספאנק ידידותי, ואני מגלה את הפנים המרוכזות של בעלה לידי הוא מסתכל על אשתו רוכבת עליו בריכוז ואז מסובב פניו אלי. היד שלו נשלחת אל פני, אל החזה וכולי אש להבה, אנחנו מתבוננים אחד לשני בעיניים וגומרים.