היא פשוט הייתה המלכה שלי

היא הייתה "בתולת" סאדו.. רצתה ללמוד הכל ואני הייתי מוכן ללמד... היא רצתה הכל. בבת אחת. הייתה כל כך ייצרית וסקרנית. בתור אדון הרגשתי שאני יכול לעצב אותה בדיוק איך שאני רוצה, אבל לא רציתי שהיצר שלי ישתלט על החיים הפרטיים שלנו ונתתי לסקרנות שלה חופש מוחלט. היא לא נפגשה עם אחרים, רק דיברה ושאלה והתעניינה.. ואני ראיתי הכל. כמעט. עקבתי אחרי כל צעד שלה וכשלא יכלתי לעקוב, זה שיגע אותי. הענשתי אותה על זה כהוגן, אבל מהר מאוד חזרתי ללטף אותה ברכות, כאילו מנחם את עצמי על הכאב שגרמתי לה שלא באשמתה.. היא הייתה כל מה שאהבתי בנשלטת- צייתנית, קשובה לכל צרכיי, מכילה כל כאב שאני מסב לה ומודה על כל רגע, גם בלי שאבקש ממנה לעשות זאת.. היא הייתה כל מה שאהבתי באישה- יפה, חכמה, הדבר הכי סקסי שראיתי בחיים שלי. לא מגזים. יכלתי להתאהב בה בקלות... אבל איך אני יכול להרשות לעצמי להתאהב בנשלטת? ככל שהרגשתי אליה יותר, כך גם הכאבתי לה יותר. היא הכילה הכל. וככל שהיא הכילה יותר, חשבתי שכך הסקרנות שלה תדעך, אבל היא רק בערה בה יותר.. כמעט כמו העור הצרוב בתחת המדהים הזה שלה שכל כך אהבתי להרגיע בנשיקות.. כמעט כמו הלב ששרף לי כל פעם שהבנתי שדיברה עם גבר אחר... במפגשים האחרונים היא נשברה מלא.. לא הצליחה כבר להכיל... היא השתמשה במילת הביטחון כמעט בכל מפגש ועדיין לא רצתה שנפסיק להיפגש.. קיוותה שאחזור להיות האדון שלימד אותה מהי הנאה מתוך כאב.. אולי הייתה כבר מכורה לזה... אבל אני כבר נשברתי בעצמי והכרחתי את עצמי לוותר ולשחרר אותה ממני. אני כבר לא אדון טוב בשבילה ואולי אף פעם לא הייתי כי היא... היא פשוט הייתה המלכה שלי..