היום שוב דיברתי איתה

חודשים ארוכים חלפו מאז הפעם האחרונה. יש דברים שנחרטים - ולא ניתנים להסרה. והפעם זה לטוב. לא חשוב כמה אני חום אני חש כלפי השדונים... היא תמיד תהייה הראשונה מהעולם הזה שהעזתי לצ'וטט איתה. זו שהראתה לי כמה זה יכול להיות פשוט. זו שעוררה בשירה ביטחון וסקרנות. ואם נתעלם מכל זה, ונסתכל רק על האופן בו היא מקשיבה. על המילים שלה. התזמון שלהן, הקצב שלהן... והתוכן. זה כאילו לקחו פייה מתוך הסיפורים שבהתכתבויות בין השדונית וביני, הכניסו אותה לעולם האמיתי, והרשו לה להתכתב איתי. המסוכן בפיות... שהן יצורים יפים ומפתים מאד. השעה הזו על המקלדת מולך הייתה הרבה עבורי. חיזוק ותזכורת... שזה באמת צריך להיות פשוט. גם אם אוהבים. בעיקר עם אוהבים. גם אם זה נמשך זמן רב. בעיקר אם זה כך. שירה ישבה מחוייכת לידי רוב הזמן, וקיבלה את דרישת-השלום בזמן אמת. תודה לך פיה.