הצצה לעולם שלי

״אני רוצה לנסות״ הוא אמר לי ״איכשהו איתך זה נשמע מגרה״. הצצה לעולם שלי, זה מה שהוא ביקש. לרוב אני לא נוהגת להגשים משאלות של אחרים, אבל היה בו משהו שגרם לי לשקול מחדש את עמדתי בנושא. כן, אין ספק שלמראה שלו היה משקל מסוים בהחלטה. אני בהחלט אוהבת את הצעצועים שלי יפים, אבל היה בו עוד משהו שמשך אותי, שילוב מרתק בין סקרנות שובבה לבין שחצנות מרומזת. כך או אחרת, קבענו להיפגש אצלי בדירה. באיחור של עשר דקות נשמע צלצול האינטרקום. אני קמה לאיטי מהספה וניגשת למכשיר. ״קומה 5״ אני אומרת לו ולוחצת על הזמזם. כמה דקות אחר כך נשמעת דפיקה על הדלת ואני ניגשת לפתוח, עקבי נעלי נוקשים על הרצפה, מעוררים - כך אני יודעת - את דמיונו. אני פותחת את הדלת ומוצאת אותו עומד מולי. אין ספק שהוא קצת לחוץ, רואים עליו, אבל המבט שלו בוחן אותי מלמעלה למטה והוא מחייך בשביעות רצון. יש לו חיוך הורס. ״וואו״ הוא אומר. ״איחרת״ אני עונה. ״באמת?״ החיוך ההורס מתרחב ״זה רק בכמה דקות. תסלחי לי?״ ״לא״. ״לא?״ ״לא״ עכשיו גם אני מחייכת ״תיכנס״. הוא נכנס ואני סוגרת אחריו את הדלת. הוא מתקדם אל עבר הסלון ומתיישב על הספה הגדולה. אני הולכת בעקבותיו ונעמדת מולו, סוקרת את הופעתו. מכנסי ג׳ינס וחולצה כחולה, שמחמיאה לעיניו הבהירות. ״תשתה משהו?״ אני שואלת אותו. ״בשמחה״. אני ניגשת למטבח וחוזרת משם עם בקבוק יין ושתי כוסות. אני מוזגת את היין ומגישה לו כוס אחת. ״לחייך״ הוא מחייך אלי. ״לחיים״ אני מגביהה את הכוס שלי ומקישה אותה בשלו, מקפידה להביא בעיניו. הוא מגיש את הכוס לשפתיו ולוגם ממנה. אני מניחה את שלי על השולחן. ״את לא שותה?״ הוא שואל. ״עוד מעט״ אני עונה ״קודם יש עניין קטן שצריך לטפל בו״. ״איזה עניין?״ הוא מסתקרן. ״האיחור שלך״ אני עונה. ״די, נו... את לא רצינית?״ אני מחייכת. ״את רצינית?״ ״מאד״. עיניו מתקדרות לרגע ואז הוא נועץ בי מבט מתגרה ״אוקיי,״ הוא מתריס ״אז מה את מתכוונת לעשות בקשר לזה?״ ״בוא אלי״ אני מסמנת באצבעי אל הנקודה שנמצאת מולי, על הרצפה. הוא לא ממש מבין את הרמז ולכן רק גולש ומתקרב לעברי על הספה, כשחיוך זחוח מרוח לו על הפנים ״ככה?״ הוא מבקש לדעת. ״לא, לא ככה״ אני לא עושה אף תנועה לכיוון שלו ״על הרצפה״. ״מה?״ אין ספק שזה מפתיע אותו. ״על הרצפה. מולי. על הברכיים״ אני מבהירה. הוא נועץ בי לרגע מבט בוחן, שוקל את העניין ואז נזכר למה הוא פה. הוא נעמד על רגליו, מתנשא גבוה מעלי ואז במחווה איטית ודרמטית הוא כורע מולי על ברך אחת ואז מקפל גם את השנייה ומתיישב, כך שהעיניים שלנו פחות או יותר באותו הגובה עכשיו. אני שולחת יד ומלטפת לו בעדינות את הלחי ״תעצום עיניים״ אני מבקשת ממנו והוא עוצם את עיניו. הסטירה החזקה שמתנפצת לו על הלחי גורמת לו להירתע אינסטינקטיבית ולפקוח את עיניו בהפתעה. אין ספק שלזה הוא לא ציפה. היד שלו מתרוממת אל הלחי הכואבת ״מה זה אמור להביע?״ העיניים שלו יורות לעברי חיצי זעם ואני תוהה ביני לביני עד כמה יצליח לשלוט בעצמו. המחשבה בו זמנית מגרה ומרתקת אותי. ״תוריד את היד״ אני אומרת. הוא מהסס לשנייה ואז בתנועה איטית מוריד את היד. העיניים שלו עדיין נעוצות בי, אבל משהו משתנה במבט שלו. אני שולחת יד אל הלחי האדומה ומלטפת אותה. האצבע שלי גולשת מהלחי אל השפתיים, מטיילת עליהן ואז מפשקת אותן ונדחפת אל תוך פיו, משתעשעת סביב לשונו ושיניו. הוא יונק את האצבע שלי, עיניו עדייו נעוצות בעיניי ומשדרות לי תחילתה של כניעה. המבט שלו מתערפל. אני שולחת יד שנייה, אוחזת בעורפו ומושכת אותו אליי. שפתיי נצמדות לשפתיו, תחילה ברפרופים עדינים ואז הופכות תנועותיי להיות גסות ותובעניות יותר. אני נושכת אותו בכוח והוא נרתע בכאב. ״הכאבתי לך, מותק?״ אני מחייכת. ״קצת״ לשונו מלקקת את שפתיו ״נראה לי שיורד לי דם״ הוא אומר. ״הו,״ אני אומרת ושולחת אצבע אל שפתיו. הוא נרתע, אבל אני מתעקשת ומחדירה אותה פנימה ונוגעת ומוציאה ומתבוננת בכתמים האדומים שמעטרים אותה ״באמת יורד לך דם״ אני אומרת. הוא אוחז ביד שלי וכבר מקרב אותה אל פיו, ללקק, אבל אני מקדימה אותו ומקרבת את פי ועוטפת את האצבע שלי בשפתיי ומוצצת. ״את מטורפת״ הוא מחייך. ״תביא לי את היין שלי״ אני רק אומרת. הוא מגיש לי את היין ואני לוגמת לגימה ומגלגלת אותה על לשוני ואז אוחזת בעורפו ומקרבת אותו אליי ומערה את היין מפי אל פיו.