הרעב הזה...

אני רעבה. הוא לא מצליח להבין את זה. רעב אמיתי שמגיע מבפנים, שמשתלט עלייך, מקהה את החושים. "למה את לא מתאפקת? " הוא שואל..." את לא שולטת בעצמך". למה אני לא מתאפקת.. שאלה טובה. אולי כי זה חזק ממני. אולי כי הרעב הזה הוא חייתי וייצרי ואין לו מאלפים. אולי כי אני אוהבת את זה. את המבט בעיניהם הצורב, את ידיהם שלופתות את גופי בחוזקה. את החופש שאני מאפשרת להם. את השקט. אני שם, נתונה להם.. פתוחה ונעימה.. מזמנת... נותנת להם אותי... לשעה או יותר כמה שיספיק הזמן. אני רעבה. כבר שעות שהוא בתוכי ולא מרגישה שובע...נצמדת אליו. עוד. העור שלו חם ואני מלקקת כל טיפה זיעה מחזהו. טוב לנו ביחד. בחדר הזה הזנותי עם האורות הכחולים והאדומים שמסחררים את הראש. אני בשבילו הכל, חברה טובה ומאהבת, וזונה ומיוחדת. והוא יחלוק איתי את כל הסודות שלו. רק איתי. והוא ייתן לי את העונג להרגיש אותו בתוכי. והוא ייתן לי לצחוק ולדמיין שאנחנו יחד, ולהתענג על כל חוויות העבר שחווינו. ובכל מפגש שלנו קיים עולם קטן, פרטי שמתנפץ כשאני יורדת מהרכב שלו. אני רעבה. הוא נותן לי הכל... מזיין אותי בכל תנוחה אפשרית.. "כמה כיף לזיין אותך...אין לך מושג" הוא לוחש לי. אני מתרוממת מעט ונותנת לו לחדור עמוק יותר. הוא נטרף. מזיין אותי עוד ועוד.. איברו עצום. מכה בי בלי רחמים. אני יודעת שאחר כך יכאב לי. שאשלם על זה ביוקר. לא אכפת לי. אני רעבה. הוא מנשק אותי ובנשיקות שלו יש נחמה וגעגוע ותשוקה. הוא מרגיש אותי. אחרי כל כך הרבה שנים ביחד.. גם הוא הפך רעב. אני מתיישבת על ברכיי, ידיי אוחזות בסורגי המיטה וגבי אליו. "בוא אליי" אני קוראת לו.. והוא בא אוחז במותניי ואני מתחילה לנוע לאט... הזין שלו ארוך כל כך וחלק. מחליקה למעלה ולמטה. למעלה ולמטה. השיער שלי זז מצד לצד בקצב. "איזה סקסית את" אני יודעת שהוא דובר אמת, הוא לא מרבה לומר את זה. הוא מחבק את מותניי ראשו צמוד לגבי, ועכשיו הוא מתחיל לזיין בעוצמה. כמו שאני אוהבת... הזיון איתו הוא משהו מיוחד. אבל גם הוא לא משביע אותי. אחרי שלוש שעות בחדר... אחרי הטירוף, הזיונים, החיוכים. אחרי שהוא דואג להזכיר לי שאני מושלמת, שאני כל מה שהיה רוצה לעצמו. אני רק רעבה יותר. כי עכשיו זה כואב. "איפה את? " " יצאתי " אני מתביישת לענות לו. " עם מי היית? " " מה זה משנה? " " תבואי " אני נוסעת אליו... שלוש שעות והרבה שנים ואני רעבה. והוא, הקבוע הזה, הוא יקר לי כל כך. אני לא רוצה לספר לו... אני לא רוצה להכאיב לו. והוא מכריח אותי. אוהב לשמוע. זה כואב. העיניים שלו אדומות. כבר אמצע הלילה והוא חיכה לי. מזמן שלא היינו יחד. הגוף מתגעגע. הידיים נשלחות, מלטפות את שדיי, את ירכיי, ישבני. "התגעגעתי אלייך" הוא לוחש. ומצמיד אותי אליו. "את מטריפה אותי, כל פעם מחדש". אני מרגישה האמת במגעו. במבטו החודר. בלשונו שמלקקת את כל גופי. "תהיי הזונה שלי " הוא מבקש. " לא" איתך אני לא זונה. איתך אני עצמי. ואני רעבה. הוא חודר ברכות, מענג אותי... נותן לי להרגיש את הגעגוע. זה כואב. שלוש שעות ועכשיו עוד שעתיים ותכף כבר יהיה מאוחר. ובדרך הביתה, חושבת עליו ועל הקודם ועל מי שמחכה לי בבית. שמסתכל אבל לא רואה. ואני עדיין רעבה.