תקווה לא ממומשת

הוא רק ישב בצד והביט בי. לא ראה אותי באמת, אבל ידע עליי הכול. הושיט לי את ידו ומשך אותי אליו, נתן לי תקווה. חם לי. חם לי בגוף... חם לי בלב. הוא מחייך אליי, יודע שתפס את הטרף. מתרפקת, הריח שלו חריף כל כך, גברי. הידיים שלו מתהדקות סביבי. מצמידות. הוא יודע את האמת, כבר תכנן הכול מראש. הלילה הזה הוא יכניע אותי. יממש. חם לי. הוא דוחק את ראשו בין שדיי, מתגרה בי, מתגרה מהם. הוא שולח לשון דביקה מהמתנה לגיא המפריד ביניהם. טועם. הוא טורף אותי. בשיניו הצובטות את בשרי הוא מבסס את הניצחון. אני נכנעת. מתמסרת, גופי נרגע תחת שליטתו. אני נותנת לו, נותנת לו להפשיט מעליי שכבות של בגדים ובדידות. חם לי. שפתיו מתהדקות על שלי לנשימה נשיקה חלושה. גם את האוויר הוא מכניס לתוכי בכוח. אוויר, וידיים, איברים והשפתיים, לשונות ושיניים. הכול נדחק לתוכי, פולש, קובע, מחליט, מבטל את רצונותיי. חם לי. אני כנועה ורמוסה ומושפלת והשיער שלי פרוע ומכסה את פניי. בזהירות מרומזת הוא מסיט אותו מעיניי. רוצה לראות את השקט. הוא חונק ומנשק, סוטר ומלטף וקושר ואומר ושולט. אני נותנת לו כי רציתי. אני נותנת לו כי הוא ניצח. אני זונה. חם לי. חם לי בגוף... קר לי בלב.