מין לילה שכזה...

הוא הרי ידע בתוך תוכו שהיצר הזה שבה לא יתן לה מרגוע, ידע שכאשר דחה את הרעיון על הסף – כבר אז, החל כדור השלג להתגלגל במדרון. היא אהובת נעוריו, כמעט מהרגע שבו הוא זכר את עצמו כנער שהגיע לפירקו, ואז כגבר – הם היו כבר מאז יחד. אבל שני עשורים לאחר מכן, לילה אחד בין שמיכות, כשפניהם מיוזעים וריאותיהם מנסות להסדיר נשימה, ממש רגע אחרי – היא אמרה לו. היא סיפרה לו על תשוקתה, אמרה לו שהוא עדיין בחיר ליבה, האהוב שלה, המאהב שלה – אבל הפנטזיה הזו מקננת בה כבר חודשים, לא מניחה לה, והיא הפצירה בו, כמעט התחננה – "רק פעם אחת..." כך היא ביקשה. הוא לא ביקש לחשוב על כך, דחה על הסף. אולי כי דעתו לא יכלה לשאת את המחשבה על אהובת חייו בזרועותיו של גבר אחר, זר. ואז ביום ההוא, כשסיפרה לו שהיא יוצאת עם חברותיה למסעדה האהובה – הוא כבר ידע. ואם לא היה בטוח בכך, הרי שהמקלחת הארוכה במיוחד שעשתה לפני צאתה – לא הותירה בו עוד ספק. כמה רגעים לפני שיצאה – נדדה המחשבה שלו אל תשוקתה, אל הפנטזיה שסיפרה לו עליה. הוא אסף את צרור המפתחות ויצא מיד אחריה. היא נסעה אל הצד האפל של העיר, עצרה במקום ללא שם, העמידה את רכבה ויצאה. הוא ראה אותה פוסעת בחשיכה, נעמדת תחת פנס הרחוב ליד הבר. הוא יכל לראות לפרטי פרטים. הזר שיצא מדלת הבר אמנם היה נטול פנים, אבל כל שאר הפרטים היו ברורים – הסימטא החשוכה מאחורי הבר, תאורת הרחוב החלושה והמהבהבת, פח הזבל העמוס בצד. הוא ראה אותה מחכה לו, לגבר הזר, ואז ראה אותו ניגש לכיוונה, מצית סיגריה ושואף מלוא ריאותיו, ואז זורק את הבדל הצידה כשפיו פולט עשן. הוא ראה את זרועותיו כאשר אחז בה – מוביל אותה אל תוך הסימטא, ואת שריריו הנמתחים כאשר סובב אותה בגבו אליו, שם בחושך. בין הבזק תאורה אחד לאחר – הוא ראה את הזר מושך את התחתון מתחת לשימלה הקלילה שלה, עד לבירכיים... ואז, בחושך היחסי של הסימטא השוממת – הוא ראה את אישתו מבליטה את אגנה כלפי הזר, לא כי בחרה בכך – אלא כי כך הוא דרש. ברגע שלאחר מכן ניצמד הזר באחוריה, והיא כאילו נעמדה על קצות אצבעותיה לרגע, כפות ידיה אוחזות בקיר, ספק נאחזת בו – או אז ידע שהיא הגשימה את תשוקתה... זה לא נמשך הרבה, או שאולי כך רצה לחשוב בלילה ההוא - איבחה אחת פנימה, ועוד אחת, כשהזר אוחז ביד אחת בצווארה, וידו השניה סוגרת על ישבנה. הוא נכנס ויצא – בלי מילה, נטול רגש, ובלי נשיקה. כמו מכונה, נכנס ויצא עד שגופו התכווץ בה, נידרך, ואז נצמד חזק אל אגנה, דוחק אותה אל הקיר בפעם האחרונה... הוא צפה בזר מתרחק מגופה, אוסף את איברו אל מיכנסיו, משחרר את צווארה, מסתובב וחוזר חזרה אל הבר. בלי מילה... נטול רגש... בלי נשיקה... הוא ראה אותה אוספת את תחתוניה בחזרה לגופה, מסדרת מעט את שיערה בידיים רועדות ויוצאת מהסימטה ברגליים רועדות עוד יותר. הוא ראה אותה מביטה ימין ושמאל – כמו מוודאת שהיא עדיין לבד שם. כשפסעה בחזרה אל ריכבה, הוא הוריד את בלם היד ונסע. הוא פקח את עיניו משינה כשהעירה אותו בנשיקה, שעה קלה לאחר מכן – או אולי יותר. "חזרת מאוחר..." הוא אמר לה. "הייתי חייבת אויר – נסעתי קצת לים..." רעד קולה בחזרה. "חיכיתי לך", לחש לה בעודו הופך אותה בגבה אליו. היא נאנקה כשהוא משך את תחתוניה מתחת לשימלה – עד קו הבירכיים. הוא ידע שהיא רטובה בזרעו של הזר עוד לפני שאיברו הזקור ניצמד אליה מאחור. וכשלחץ עצמו לתוכה, לחש לה - "ועכשיו, ספרי לי איך היה לך, אהובה..."