משימה אפשרית

הייי...פסס...הי, נו, קומי כבר! "מממ...עוד מעט..." מה עוד מעט? תראי, השמש כבר נעלבה ממך... כ"כ הרבה זמן היא כבר זורחת לכבודך, ואת עוד מתחת לשמיכה... "נו...עוד קצת! תיכף...אני מתאוששת..." ממה יש לך בדיוק להתאושש? ישנת מיליון שנה. "אתה לא מבין מה חלמתי!! וואו! נשאבתי ממש לתהום הנשייה!" תהום ה-מה?? נו, אז קדימה, תני לי יד ואוציא אותך מהתהום. "רגע...תן לנשום! בוא אליי, תנשום איתי קצת ביחד. הלילה הזה הכניס בי קצת פחד..." את לא משתפנת לי עכשיו! הבטחת שנלך על זה עד הסוף! רק את יכולה לעשות את זה. את יודעת שאת מלכה? "נו...אז אין למלכה משרתים שיעשו לה את העבודה?" יש דברים שרק מלכה אמיתית יכולה לעשות! וגם למשרתים – מישהו צריך לתת הוראות מדויקות.... "מלכה...נסיכה... אני רק חושבת על העבודה השחורה שמחכה לנו עכשיו, כבר מתחיל לכאוב לי הגב..." מי ישמע?! את יודעת כמה היו מתחלפות איתך עכשיו? "נו, גם אתה חייב להודות שזה לא תמיד קל." ברור! אבל זה לא הנושא ב כ ל ל!!! "טוב, הבנתי אותך. אני קמה ושלא תתחיל שוב לנאום, רק תתקרב, תלטף, תחבק ותנשום. ואולי גם תלחש לי באוזן בעדינות, את מה שאתה אוהב לפעמים להשמיע קצת ברעשנות..." אני רואה אותך עכשיו מצחצחת שיניים והדם בוער לי בין האוזניים...וגם בין... מממ...בכל הגוף... אבל אני לוקח נשימה עמוקה, ויודע שכשאני ואת יוצאים להרפתקה החיבור העמוק הוא בשתיקה. אין אתמול ואין מחר, יש נצח. מדבריות שלמות של זמן אינסופי ונקודות של חורים קטנים ללא זמן. פסגות של הרי געש ולבה רותחת, שהופכים בזלת שחורה, בה ניתן להיאחז כדי לא ליפול "על התחת?! :) לא רק בשביל החרוז חמוד... תוריד ת'יד לשם...זה נעיםםםם!" אז נכון שהגב יכאב, והלב ידהר, השרירים יתקשו והמוח יימס, אבל אז יגיע שקט. רגע קטן בים הזמן, רגע ששורטט ביד אומן, רגע שימחק הכל וייטע בנו כוח להניח לכל ולשכוח. ייתן לנו אנרגיה, חיות וביטחון, כדי שנמשיך לנוע בשביל הנכון. "וואו! חפרת היום! קדימה...קפה ויוצאים?" כבר אמרתי לך שאת מלכה? "כבר אמרתי לך שאתה חתיך היסטרי? ;) תזכיר לי רק, מה המשימה היום? אהה...נו, זה באמת קטן עלינו! תן ת'מפתחות. היום אני נוהגת...."