נשיקת אשת העכבישערפדית

לקראת הסוף התכתבנו באריכות אודות famous blue raincoat ואני קיוויתי שתבין את הרמז. איזה פתי אני! היא לא הייתה זקוקה לרמז כלל. עכבישות יודעות היטב מי הן... ומי הוא טרפן. לאונרד כותב: and you treated my woman to a flake of your life היא מביטה בי בשמונה עיניים. שמונה רגליים חשות בכל פירפור שלי, כשאני במודע מנסה להגיע למרכז הרשת בה אני יודע שאטרף. מכושף ברעל האהבה הכוזבת. יודע מה קורה לי - אבל מכור. ככל שאני קרב, הקורים נעשים דביקים יותר. המרחק לכאורה מתקצר - אך הזמן למעשה מתארך בכל ניסיון להגיע אל הקור הבא, אל המפגש הבא עם משהו אמיתי, חומרי. כמעט נטרפתי כמו דעתי. flake קטן בעבורה. שעשוע. ואיני יודע מדוע איזו יד נעלמה בסכין מנתחים קרעה את הקור הבא. למרות הכל הושטתי אליו ידיים וניסיתי להאחז בו בדעה צלולה וטרופה. והצלילות ניצחה. הרפיתי ונפלתי בינות הקורים אל הלא נודע. הבנתי שזה עדיף כבר על פני זחילת העינויים הדביקה הזו שלעולם לא מובילה אל המרכז. נפלתי עד אשר נחתתי על עלה רך. צרצר תמים עם כינור שבור. על העלה לצידי ראיתי פרת משה רבנו נחמדה. היא הגיעה לאותו הקור אחריי, אך נחלצה לפניי. הרבה יותר חזקה ממני, היא ליטפה אותי ועזרה לי לכוון מחדש את המיתרים, ולראות שהכינור רק סדוק, אך עדיין פועל היטב. תיקנה - ועפה. פרפריות ודבורות נוטפות צוף באו אחריה. והעכבישערפדית? נותרה בשדה. מרחוק אני רואה אותה. טווה עוד קורים. משחרת לטרף, לתמימים הבאים שיתקרבו אל מילמולי האהבה הריקים מתוכן. משחקת ומשתעשעת בחסרי האונים כשניחוח הארוס הארסי שלה מתחיל להמיסם מבפנים עוד בטרם נחה מבטם עליה. הייתי מזהיר אותם, אבל הם לא יבינו. לא יאמינו שככה אפשר, לטרוף בשביל השעשוע שבדבר. היום כבר אני נזהר למי מותר לסמן אותי בצוואר.