SNACK

ככה פתאום באמצע יום עבודה עמוס במיוחד, שתי מכוניות עוצרות בפינה כמעט-פרטית. מכבה את השיחה, יוצא החוצה, ועובר למכונית השניה. רק לראות אותך כבר נעשה לי טוב. כמה אופטימיות יש בכל תנועה שלך, בכל מבט. בחיוך. כמה שימחה. כמה התרגשות לקראת מחרותיים... כמו בהודעה שהשארתי לך אמש: "את האדם הכי חי שאני מכיר". רק מפגש קטן. שניזכר איך זה להיות יחד. רק נשיקות וחיבוק. זה כל מה שצריך. על מי אנחנו עובדים? כמה זמן לקח עד ש...? חחחחח ברקע הגעגועים ל... ול... - את מכירה אותם. גם לך לפעמים יש כאלו. ___ חלמתי בלילה על מפגש 3 זוגות. אף זוג לא היה לי מוכר בחלום. גם לא "הקבועים". בתוך החלום פניהם היו זרות. אבל זה היה כיף. פתיחות. מקום לעוד אנשים. וקמתי בבוקר (מי קם בששי בבוקר?! בצהריים!) וחשבתי לעצמי שבעולם מושלם, לא הייתי נאלץ להינתק מאף אחד ובטח שלא מאף אחת. אני מבין שבאופן טבעי קשרים מתרופפים או מתהדקים או פועמים בגלים. אבל אני לא מבין "שבירות". עכשיו יחד עכשיו לא. עכשיו מדברים עכשיו שותקים. עכשיו מותר פתאום אסור. מה? למה??? ובחלום שלי התיישבנו כולנו על מדרגות באמפיתאטרון כלשהו באיזה ערב ששי, ועוד מעט ניסע לאיזשהו מלון/צימר, אבל בינתיים התחשק לי לטפס לראש המדרגות ולהביט מלמעלה. מעט מתחתי ישבו שני זוגות. זוג אחד דתי, ניכר לפי הלבוש. הזוג השני מזמין אותם לעלות אליהם לקפה. ואני תוהה אם יש להם מושג שכל סווינגר היה מזהה מקילומטרים מה מהות המפגש שלהם... ואחר כך את מספרת לי שאת בכלל מכירה את הזוג המזמין. הייתם איתם. פשוט שתקת לך בדיסקרטיות. חלומות הזויים-לכאורה, שמתחברים לחלוטין עם העולם החדש שלי. או... כבר לא כל כך חדש. רק שאני מפסיק להבין את הישן. ~~~ מכוניות חולפות ברקע זה מילא קצת את המצברים - ועכשיו כבר צריך עוד. עוד ממך. מהשימחה התמידית. זוכרת באותו מפגש שבכית מרוב געגוע? חיבקתי אותך והיינו קרובים. חיללנו עוד גינה בזיכרון. (או שמא קידשנו אותה)? אפילו אז הבכי היה קצר, והחיוכים רבים. עוד ממך. עוד. גם רינה נדבקת מהשימחה הזו. למעשה כששתיכן יחד עפים באוויר ניצוצות של שימחה, כמו גיצים עליזים במדורה. ששי שקט בבית. נעים שיש כאלו. נעים להתגעגע.