הגיג שהוא דוקטורט על ציד אנטילופה

אנטילופה. חיה אלגנטית, יפה, חביבה, תמימה למראה ושקטה (מישהו שמע פעם איך עושה אנטילופה?!). בקרב הזואולוגים, ידועים מינים שונים של אנטילופות - אנטילופת ארבע קרן, אנטילופת סוס שחורה, אנטילופה הודית, קודו ועוד. מתוך סקרנותי בתחום האנטילופות (במסגרת לימודי בפקולטה ל- "חארטה שבדיוק המצאתי הרגע"), יוצא לי לראות אנטילופות באופן יומיומי ברחוב, בעבודה, בקניות, ברשת... למעשה בכל מקום. הן מקיפות אותנו ואנחנו מתייחסים אליהן בדרך כלל כאל חיה חומה, משעממת, מובנת מאליה ונטולת סקסיות... שלא כמו זאבת הערבות הקולנית, הסקסית והמוחצנת. פאוזה קלה. איזופוס היה יווני ממשיל משלים, בעיקר תוך סיפורים על בעלי חיים. אבל היה לו גם משל אחד שדווקא לא התעסק בבעלי חיים. הנה - בחור אחד, שלשם הענין נקרא לו שמיל, לבש מעיל. הרוח והשמש התערבו ביניהן מי תצליח להוריד את המעיל משמיל. הרוח נשבה בחוזקה, סערה... ושמיל לא נכנע, אלא רק הידק יותר את מעילו לגופו. לעומת זאת, השמש חיממה לאט לאט את שמיל עד שפשט את מעילו מרצון והפקיר את גופו לקרניה המחממות... למה הדבר דומה? למרות הרושם היורמי שמקרינות האנטילופות, יש בהן משהו מסתורי ומסקרן... אבל ידוע שמאד מאד קשה לתפוס אנטילופות כדי לבחוש בקנקנן. הן חמקמקות, זריזות ומדלגות להן בדילוגים קלילים עד שמתישות הן את הצייד. יש כאלה שמנסים לתפוס אותן כמו הרוח, בדרך הקשוחה - שמים להן מלכודות, יורים לעברן חיצים... אבל יצר ההישרדות של האנטילופות מנחה אותן איך להתחמק מאותם ציידים... לעומתם, יש כאלה שכמו השמש יודעים שאם פשוט מחייכים בנעימות לאנטילופה, היא נעמדת במקום... נותנת שימסג'ו לה את העורף... מתמסרת לליטוף הבטן... פושטת מעליה את מנגנון הבריחה ותחפושת התמימה... מתחילה להשמיע קולות גירגור (ואז גם מתברר איך עושה אנטילופה)... ו...הופכת לזאבת ערבות חרמנית. עכשיו, זאבת ערבות... כבר ידוע משחרית הימים שזו ממש לא בעיה לתפוס... וכשהיא זאבת ערבות חרמנית הבוקעת ממסווה האנטילופה, אז בכללללל זה כמו... להתכוון לעלות על המטוס לנחיצ'יבאן האפורה ולהבין שלמעשה העלו אותך על הטיסה היוצאת לחודש וחצי של הכל-כלול-באמ-אמא-ודודתו-של-הכלול בבורה-בורה... (-;