מיומנו של סווינגר מתחיל פרק 8 ( מתוך 11 שנכתבו עד לרגע זה)

48 שעות לחילוף. עברתם כבר מאות מסרים מחמאות הרמות תמונות ו.... המחשבות מעבירות אותך על דעתך. מסתכל לאישה שאיתך בעיניה ויודע לקרוא כבר את כל הניואנסים הכי קטנים. מביט בה ושואל "הכל בסדר?" היא מתחילה לשתף בגילוי לב על החששות מהמפגש, על כמה רוצה שיהיה טוב לה, לי.... לו. ואני מתחבר לדברים מתרגש איתה נשכב לצידה ותר את התקרה מפינה לפינה. מתחיל להעלות בראשי חששות משל עצמי. אישה אחרת, רצונות אחרים, חשקים אחרים ולך אין מושג איך לספק את הסחורה. שעון החול לא עוצר, השעות נוקפות ונדמה שכל עיסוקי היומיום מתגמדים לנוכח האירוע. לילה אחרון, מחר בשעה הזו כבר נהיה אחרי. לא עוד בתולים, כבר לא "ניסיון במפגשים פרטיים: ללא". אבל הזמן המצטמצם מרחיב את המחשבות והלילה, הוא ליל שימורים. הבוקר העולה מתחבר ברצף לשעות הלילה ואתה מלווה את החלפת המשמרת. האור העולה שוטף את גופה וקימוריה, ישבנה, שדייה הזקורים ואתה מביט בה בערגה. וכשהלילה יירד שוב, כבר לא תהיה היחיד. מישהו שפגשת אך לפני שבוע יחלוק איתך את התואר ולעולם יקרא "השני".