אני לא חרדית או דתיה לשעבר

הרבה שואלים אותי אם אני חרדית או דתייה לשעבר, בגלל שאני מספרת בגילוי נפש על הפוריטניות, השמרנות, הבושה, והקיצוניות שאפיינה את הבית בו גדלתי בנושא התייחסות למיניות, נשיות וגופניות. למזלכם אני חוסכת את האמירות הקשות באמת שנאמרו לא מעט. התשובה היא "לא". אני לא דתיה ומעולם לא הייתי. אני חילונית, הוריי חילונים ושמרנות יש גם במגזר החילוני. פונים אלי חרדים בפייסבוק במסווה פיקטיבי ואני מבינה בין השורות שהם חושבים שבעולם החילוני הכל פרוץ, הכל מותר, כולם חופשיים. הם חושבים שהכל הולך שהכל בסדר. אז לא... ממש לא. בבית הוריי אין אלוהים כי היתה שואה ולכן נושא הדת והאלוהים לא באמת קיים. בקושי את הרוחניות שלי הם מסוגלים להכיל ולדעתי הם חושבים שאני צריכה אשפוז. ודווקא בגלל הצינוק השמרני בו גדלתי והאמנתי בו בכל ליבי, מצאתי את עצמי בתרדמת בכל מה שקשור לתחום המיני והנשי. תרדמת שבהתחלה נכפתה עלי על ידי הורי ובשלב מסוים עם שטיפות מוח חוזרות ונשנות, איומים, עונשים ופגיעה... הטמעתי את הנושא הזה בתוכי וקברתי עמוק כדי לא להרגיש כאב. כדי לא להרגיש בכלל. אפילו לא ידעתי שהנושא המיני לא קיים אצלי בגלל הוא אפילו לא עבר במודע שלי. בשנים האחרונות אני מתחילה לשאול את עצמי שאלות. מתחילה להטיל ספק באמונות שהכניסו לנפש שלי בכוחניות עצומה. לבדוק את הגבולות האישיים שלי. אני אשה סקרנית מאוד, מבינה דבר או שניים בנפש האדם (בכל זאת דגרתי באוניברסיטה כמה שנים טובות בחוג ללימודי התנהגות, עוסקת בטיפול באנשים אחרים) ונמצאת בעיצומו של מסע לגילוי הנושא המיני הזה ומה זה אומר עלי כאדם, כאשה, כאמא, כבת זוג, כאינדיבידואל בחברה מורכבת בסיר לחץ של המזרח התיכון הביצתי והבעייתי. באמצעות הדיאלוג הוירטואלי הזה אני מאפשרת לעצמי גם לראות איך הנושא משתקף דרככם, איך זה מהדהד. אני רואה את התגובות שלכם, מקבלת את ההודעות שלכם בפרטי ורואה איזה תגובות המסרים שלי מעוררים בכם. וזה בסדר גם לשפוט אותי ולבקר. אנשים מאוד מתפלאים שחוויתי כזה גיהנום בתחום המיני. תשאלו למה? כי אני אשה מאוד יפה, סופר סקסית. עדינה, מטופחת אבל לא מדי, ממבט ראשון נראה שאני נטולת בעיות בכלל בתחום של ההתייחסות לגוף שלי. ואף אחד לא מאמין שאני נושאת עלי משקעים כאלה כי אני אשה שמחה, צוחקת, רוקדת, אנרגטית, פעילה, מתנדבת, מעורבת במלא פרוייקטים. אז כן... גם לנשים שנראות טוב יש עניינים לא פתורים עם עצמם. והגיע הזמן שלי להפסיק להיות קורבן של עצמי, של העבר שלי, של הייצוג של ההורים הפנימיים שלי, של תכתיבי החברה ולהתחיל לבחון דברים בעצמי. זו הסיבה שאני כותבת על זה בלי לדפוק חשבון כי בכל זאת תחת השם מלאכית יותר קל לי לשתף...