ביקום מקביל והפוך (זהירות חפירה). מי בעד?

המוסאו היא קבוצה אתנית מטריארכאלית קטנה שחיה במחוזות יונאן ובסצ'ואן שבסין. האוכלוסייה מונה כ-40 אלף איש. בשבט המוסאו האמהות הן ראשי השבט, שמקבלות עזרה מגורמים שונים, כגון : האב הילדים, דודים וחברים. בני המשפחה נשארים יחד עד סוף חייהם, מתוך האמונה שאדם זר (שזורם בו דם אחר), אינו יכול לחיות בשלווה עם משפחה בעלת דם זר לשלו. ולכן, המשפחה תיהרס, וכך גם, הערך העליון בשבט. הבנות חיות עם האמהות ומקבלות חדר לעצמן אחרי שהן עוברות את "טקס החצאית" (skirt ceremony). גם הגברים חיים יחד עם משפחתם והם אלה שבאים אל חדרי הנשים מדי לילה ולילה, וחוזרים לביתם לפני זריחת החמה. הגבר אינו אחראי לילד שייוולד מהקשר, אבל הוא כן אחראי לילדים של אחותו שגרים בביתו. חוק חשוב נוסף, אוסר על דיבור עם בני המשפחה על מערכות היחסיים שיש לאדם או לבני משפחתו. בעקבות כלל זה, רבים מהילדים אינם יודעים מי הם האבות שלהם. למרות המגבלות וחוסר הידע לגבי זהות האב, אוסרת החברה על גילוי עריות. בשנים האחרונות ישנם גברים שעוזבים את משפחתם ועוברים לחיות יחד עם המאהבת שלהן. עזיבה זו היא לתמיד, ולכן, עליהם לדאוג להמשך קיומם במשפחה החדשה אליה עברו. כך, הם הופכים לכוח עובד בבית (מפרנסים, מנקים, מבשלים, ועוד) הנמצא על תנאי. בכל רגע נתון, יכולה "אם הבית" לסלקו. כאשר הוא יסולק לא יהיה לו לאן לחזור. הילדים בשבט המוסואו עצמאים מאוד, לא פעם קורה שהם נשלחים למקומות נידחים ביבשת. לפעמים יש "חילופי ילדים" עם ילדים של השכנים. נשות המוסואו ממלאות תפקיד חשוב במשפחה; הן סוחבות סלעים, בונות בתים, דואגות לילדים, מנקות, מבשלות ומפרנסות. הגברים מתפקדים במשפחה כ"דוד" והם דואגים לאחיות שלהם או לילדים של אחיותיהם. התפקידים היחידים שהוגדרו לגברים בתחום הבית היו סחר, שחיטת חיות וטיפול בסבתא, או האם הזקנה. במשפחות בהן היו יותר משני גברים בבית, מצאו עצמם הגברים חסרי מעש. לכן, החלה עלייה בכמות הגברים שהחלו לרכוש השכלה. ההשכלה הייתה בסיסית ביותר - קריאה וכתיבה, ששימשה לרשימת קמעות ומגילות בחגים. בימינו, עם הפתיחות לעולם המודרני, המצב השתנה ורבים מהגברים פונים לעבודה בשלטון ולעבודות בתחום התיירות. כיום, חברת המוסואו היא פחות מטריארכלית; הגברים מהווים חלק ניכר מכוח העבודה בעיקר בתחום התיירות שבחלק מהאזורים הוא מקור הפרנסה העיקרי. המסורת/הכללים במערכות היחסים המוסואו יכולים לראות אחד את השני בכל מקום, אולם, החברה אינה מאשרת לדון בפומבי על מערכות יחסים. לכן, כאשר גבר מעוניין באחת מהבחורות, הוא מעניק לה חגורה ומחכה לריקודים בערב. הנשים באות עם החגורות שהן קבלו והקבוצה כולה יוצרת מעגל ריקודים. אל תוך המעגל נכנסת אחת הבנות וממנה לוקח אחד הגברים חגורה וזורק אותה אל גבר אחר. כאשר האישה לוקחת את החגורה מאחד הגברים, היא מסמלת לאותו גבר שהיא מעוניינת בו. כאשר בחורה מעוניינת בגבר, היא פונה אל המעיינות החמים. במעיינות החמים נמצאים הגברים עם גביעי יין. כאשר הגביע מתרוקן, יכולה הבחורה לגשת אל הבחור ולקחת ממנו את הגביע כדי למלא אותו מחדש. באותו רגע, יאמר לה הבחור האם הוא מעוניין במערכת יחסים עמה ויציין בפניה את המיקום וזמן פגישתם כדי לקבוע את שאר הפרטים. בדרך כלל, אל המעיינות החמים הולכים רק בימי חג. יש שידוכים נעשים בידי האמהות מסיבות שונות. הזוג המשודך יקבל זמן ופרטיות בשעות היום לדבר ולהכיר זה עם זו. כאשר למאהבת נמאס מהמאהב שלה, היא משאירה את חפציו על דלת ביתה. ישנו מצב בו הגבר רוצה לעזוב את המאהבת שלו עבור אחת אחרת. במצב כזה, המאהבת הנוכחית, תפנה אל המאהבת "הישנה" ותספר לה על המצב כשהיא דואגת לכך שלא ייווצר חיכוך ומתחים בין השתיים. במשך שנים רבות, לסינים, שחונכו על פי הקונפוציוניזם השוביניסטי, היה קשה לקבל אורח חיים זה. הם ניסו לשנות אותו בדרכים שונות, לפעמים הדרכים האלה היו אלימות וקיצוניות. [מתוך ויקיפדיה עם עריכה קלה שלי]