חוויה לאוסף החוויות

אז כמה זה כיף לשבת, לקשקש בווטסאפ עם זוג ולעוף על האינטרקציה המרובעת? לצחוק, לחשוק ולדמיין. ואז מגיע שלב ה- "שנחליף תמונות?" ככה בדיוק זה קרה. ואז הגיעו התמונות. אם טעמנו נמצא בצד אחד של סקאלת הטעמים...הזוג הזה היה על הקצה השני של אותה סקאלה....הקצה המרוחק. באוטומט באנו לכתוב תודה רבה אבל פחות יתאים, אבל משהו עיקצץ לנו בבטן. מה כבר יכול להיות רע בדרינק מרובע? הרי הם בכל זאת מקסימים. ערב חמישי, חוף מכמורת...בקצה הצפוני. קובעים שם, לילה חם אבל שתהיה בריאה הבריזה שמגיעה מהים, מצילת נפשות ומחיית מתים. מחנים את הרכב ומתקדמים למסעדה\פאב\קיוסק\אלוהים יודע איך להגדיר אותה. וממתינים. חמש דקות אחרינו הם מגיעים.( אוהבים דייקנים :) ) היי, היי, לחיצת יד, חיבוק לבבי. מתמקמים בפינה הכי רחוקה לכוון החוף, בשולחן פיקניק כזה מעץ. מזמינים 4 בירות קרות ומתמסרים לשיחה. וכמו בהבקעת החומות הכי מוצקות, הקסם האישי שלהם , השיחה והדינמיקה המרובעת לאט לאט פירקה את חוסר ההתאמה הויזואלי (ואל תגידו שזה בגלל האלכוהול, שתינו רק בירה אחת. סמיילי מרושע) מרגישים את המשיכה מתהווה. לרגע אני עוצר ומסתכל על לילך, היא שקועה בו ובשיחה איתו, החלק הקשיח יותר בזוג שאנחנו לאט לאט מתהווה למצב צבירה של שלולית. או כמו שאני מגדיר את זה...כמו ביסקוויט שטבלו בתה. בת זוגי לערב מקסימה אותי ואני מרגיש את החום הזה שמרגיש בנאדם שיודע שהוא מצליח להקסים את הצד השני. אני רואה שהיא בעניין שלי ואני יודע שבא לי, בא לי לרדת איתה לחוף. לאט לאט אנשים מתקפלים וחוזרים הבייתה, מתחיל להיות מאוחר, המקום מתחיל לקפל את כיסאות כתר הפלסטיק האדומים (שונא הפועל) הבר מתחיל להסגר ואנחנו בכלל לא שמים לב שהנוכחות האנושית מסביבנו הפכה דלילה באופן חריג. לא שמנו לב איך הזמן רץ. הם מסתכלים עלינו ושואלים אם נרצה לעשות טיול על החוף. אני מסתכל על לילך שלי, יודע שהשלולית שהיא כרגע לא תתנגד, כבר יודע לקרוא כל ניואנס בשפת הגוף שלה. היא מהנהנת לי בלי להזיז את הראש, רק עם העפעפיים. אני מכיר אותה...היא רוצה. המקסימה שמולי לוקחת לי את היד ואומרת לי : "בוא, אנחנו הולכים לשם" ומצביעה על מערום כסאות החוף שקשורים בשרשראות למשך הלילה. לילך מגניבה לי נשיקה ומסננת לי: "תהנה מאמי..נתראה עוד מעט תזכור שעוצרים שנינו אחכ בבית הפנקייק. אני רוצה פנקייק עם גלידה". איזו פראיירית...פנקייק עם גלידה? בשבילה אני הולך לכבוש ארצות. נפרדים ואני צועד יד ביד עם המקסימה לאן שהצביעה. נעמדים ליד הכסאות, מחליפים נשיקה של להט, כזו שכל השיערות בזרועות סמרו לי...נשיקה שלא קיבלתי המון זמן. הגוף שלי היה כל כך דרוך שכל מגע שלה בי הטריף אותי. לא רציתי להפסיק לנשק אותה. החרמנות עלתה על כל היגיון, מצאנו עצמנו נשכבים על החוף צמוד לכסאות, כמה מטרים מקו המים ומתחרמנים בכזה להט שחשבתי שכסאות הפלסטיק יימסו מהחום. היא מורידה לי את המכנסיים וממלמלת, אוףףף כבר לא יכולתי לחכות לזה. ומכניסה אותי לפה שלה במכה אחת. אין לה סבלנות למשחקי לשון...היא רוצה את הכל ומהר. אני כבר איבדתי את הראש , אני מרגיש את עצמי בפיה החם. ולא יכול יותר, מחזיר לה באותו מטבע והגניחות שלה מתחילות לעלות לדציבלים קצת מדאיגים בהתחשב שזה חוף שייתכן שיעברו בו אנשים בשעת לילה זו. "בוא, בוא אליי, אני חייבת אותך בתוכי" היא ממלמלת בתחינה. ואני מוציא קונדום מהכיס (נשבע שלא חשבנו שיהיה לו שימוש בכלל) ושתי דקות אחרי היא ואני מאבדים את כל תחושת הזמן והמרחב. ממוקדים זו בזה, לא רואים ממטר. הדבר היחיד שמחזיר אותי למציאות אלו הגניחות הקולניות שלה שאילצו אותי לשים לה יד על הפה בחיוך, מה שגרם לפרצי צחוק. זמן מה אחכ, שני גופות מיוזעים, מסופקים נשכבים על גבינו על חול הים ומגלים בתדהמה שני נערים בוהים בנו בהתלהבות מרחק כמה עשרות מטרים מאיתנו . אנחנו מתלבשים מהר, מתיישבים ואני מוציא לנו סיגריות ושנינו מעשנים. היד שלי עוטפת אותה, מלטפת מתחת לחולצה על הגב, מטביע את הפנים שלי בשקע הצוואר שלה ומסניף את הריח הנהדר שלה. מסמסים לבני זוגנו שאנחנו בדרך חזרה והם מחזירים לנו הבהוב מורס שגם הם. החלק הכי אהוב עליי זה לראות את לילך שלי אחרי מפגש מוצלח, לזהות את כל הבעות הפנים שלה כמו ספר פתוח לרווחה, הסומק על הפנים שלה מהעונג. החיוך שהיא מחייכת אליי, העיניים המהממות שלה ששוקעות בעיניים שלי. אני מסתכל עליה ואומר לעצמי בלב, כמה טוב הייתי צריך לעשות אם מישהו או משהו דאג להפגיש בינינו ושהיא תהיה אישתי. שיחה קלה של ארבעה אנשים מחוייכים שברגעים אלו מרגישים על גג העולם ומצד שני זזים באי נוחות מכל החול בתחתונים שמטריף לנו את הצורה. מבטיחים להפגש שוב ונכנסים לרכבים. אני מניע, מסתכל על לילך ואנחנו מתנשקים ארוכות. היא מציתה לנו סיגריה ואומרת לי, זוכר? פנקייק עם גלידה. פינאלה מושלמת לערב נהדר.