טוב לב ולב טוב מול חשבון נפש - אנו זקוקים לאסון. ליורה אחד שיטבח בנו או שמא ימטיר יורה אחר גשם ברכה

אני מבקש לא להטריח כאן את הקוראים כי הכתובים כאן לא ממש קשורים לנושאו של האתר שאני אמון עליו. כמו כן זו פרשנות פרטית (שלא לומר אפילו מקורית, מתריסה ואפילו זועמת) חלק מהכתוב כאן קשה, כואב, אכזרי ולא נעים ולכן ניתן לדלג בקלות לפוסט הבא שלבטח יהא קליל יותר. פרק ראשון - חשבון נפש של יום החמלה דמיינו לכם כתב הסימבול של השלום שנרצח כמו רבים אחרים. Imagine שר מר לנון ואני הקטן המצקצק, הכסיל, ליצן החצר גם מעז לומר - דמיינו לכם....דמיינו. דמיינו לכם קבוצת אנשים קטנה שהגיעה למחוז חפצה, לחלום המודרני, נניח החלום של היום, בית עם גינה וג'יפ. קבוצה שהגיעה אך רגעלפניכם עם דעות ותרבות משלה והיא מקבלת את פניכם כקבל אדון את עבדו. הקבוצה הזאת בוחרת מי יבוא בשעריה ומי ישאר למיתה - מאחור. הקבוצה הזו סבורה שרק הבריאים והמועילים יזכו להיות בקירבה. בקירבָּה? לא ממש בתוכה. בקירבה? לא ממש. אלא קרוב אליה. קרוב? לא ממש אלא בפיקוח קרוב. דמיינו לכם שאתם ילדים...ילדים רכים וקטנים. טהורים וזכים. צלולים, לבנים, נקיים וברים. כשם ששנה חדשה מתחילה. שנה טובה. גם אתם ילדים טובים. ילדים של אבא ואמא. אמא ובעיקר אבא הם הנדבך שאתם רוחשים לו תלות, אהבה, חיבה ואתם יונקים מהם את כל הבטחון והשלווה. דמיינו לכם שאתם נכנסים עם אבא. אבא חזק וכל יכול. האלוהים של חייכם בשנותיכם הרכות. דמיינו לכם.....דמיינו. דמיינו שכמה אנשים זרים, עם גוון עור לבנבן, תכולי עיניים ויפי בלורית ישובים על כסאות ולמולם שולחנות וניירות שונים ומשונים. דמיינו שאבא שלכם עומד מולם....מפוחד,,,רועד,,,,עלה נידף. דמיינו שאבא יודע שעכשיו הוא הולך לעבור מבחן. מבחן בוזגלו? לא !!!!!!!!!!!!!! הרבה יותר גרוע. אבא הולך לעבור סלקציה. לשבט או לחסד. חסדי אנשי הסוכנות. יהודים בני ישראל !!! דמיינו לכם שהאבא שלכם פיסח מעט, הליכתו עגלגלה ומצחיקה. מעט. אבא שלכם מקסים, חכם, חזק, מפרנס אתכם בכבוד אבל הוא מעט צולע, הליכתו עגלגלה, כאמור. ואתם....אתם התנוקים שלו הולכים לראות אותו בעליבותו הנוראה. והוא יש לו רק דבר אחד, יש לו אמונה. יש לו אלוהים ויש לו אתכם בראש. אבא יודע.... אם למיתה או לדרוך על אדמת הקבוצה הזרה. להיות שייך. להשתייך לקבוצה עם העיניים התכולות והבלורית היפה, הבלונדה. מה לכם ולהם, אבל אתם רק תינוקות של של אבא. אתם מרגישים. לא מבינים. והאיש הזר אומר לאבא - דלג, נתר, לך אנה ואנה, בודק את אבא כקצב שבודק את בהמתו. ואבא שלכם מקפץ כי כך ציוו אותו האדונים. האיש הזר מצווה על האבא שלכם- קַפֵּץ !!!!!!! ואבא שלכם במכאובו הנורא מנתר ומקפץ. אלוקים שישמור. איזו השפלה !!! מתוך עיתון דבר - שירת זעם של נתן אלתרמן ואתם חשים בבזיונו של אב ונאלמים דומם. לאבא שלכם יש שם. לכל איש יש שם כתבה שיינא זלדה שניאורסון. לאבא שלכם קוראים דנינו. האיש הזה הפיסח....יש לו שם. שהרי לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם - שמו של האבא שלכם דנינו. קראו לו "העולה דנינו." הוא עלה ממרוקו בשנות החמישים - מר דנינו. רצה להיות שייך והפך לעבד. עבד שייך. אפילו אלוקים בשיר של אלתרמן (אגב אלתרמן היה אשכנזי) מבטיח לדנינו שיעזור לו ויסתיר את מומו אבל גם הבטיח האלוהים "לא אכסה עלבון תחיית עמי אשר זיוה נוצץ בדמעך" - אפילו הקב"ה לא מוכן לסלוח על ההשפלה הנוראה. ועכשיו דמיינו שאתם לא הילדים של העולה דנינו והנכם רק קוראים את החוויה ואיך תקראו לה, לחוויה? נכון - סֶלֶקְצְיָה. הממממממממ ומה סלקציה מזכירה לכולנו? אקציה. נאצים. גרמניה. שנות הארבעים. לא נכביר ואומר רק שבמרחבי הנפש שלכם עולה המילה - שוֹאָה. רגע אחד, לא לקפץ לי - כתבתי מזכיר. לא דומה. לא זהה חס ושלום. אבל בהחלט מחליא ומזכיר. ואם אומר לכם שמה שנעשה היה כעשור אחרי השואה ולא ע"י גרמנים בני עוולה אלא יהודים בני ישראל. ואם אומר לכם שזה היה ב 1955? אחרי קום המדינה. אתם תגידו - אתה הזוי. ליצן החצר האויל והכסיל. ואם אומר לכם שלא מלמדים את הפרקים הנוראים הללו בבתי הספר בטח תגידו - הנה עוד מזרחי מקופח. אז אומר לכם שלא. לא לימדו ולא מלמדים ולא ילמדו כי זהו דף בזיונו של אב אבל זה גם דף בזיונו של עם. ועם חדש לא מחפש ללמד את בזיונו. מירי רגב - כן. ודוקא על זה אפשר לשבח אותה. על הדרך - ממש לא. נחזור גם למרים סיבוני רגב. גם עימה נסגור חשבון. חשבון נפש של יום כיפורים. יום החמלה. אבל מה קשור דנינו הזה לראש השנה וליום הכיפורים. קשור אבל נעזוב לרגע את העולה דנינו. נחזור אליו עוד מעט. דמיינו עכשיו שאתם לא בניו ובנותיו של דנינו ואתם אזרחי מדינת ישראל המתיימרת להיות סוציאלית ודמוקרטית ויהודית. מתיימרת כתבתי. דמיינו עתה שאתם - אתם. ומי אתם? רובכם לא אדונים.....רובכם ככולכם דנינו מודרני. פרק שני - טוב הלב של השנה הטובה בראש השנה הוואצאפ והפייסבוק מלאים בסמיילים וסרטונים נדושים של שנות טובות. כולם מאחלים לכולם שנה טובה - העתק הדבק של תרבות ויראלית - תרבות בָּלְבָּלָה. שנה טובה? למה טובה? למה לא שנה חזקה, שנה גדולה, שנה מאושרת וכולי וכולי. דוקא טובה. כך גם הלב מקבל האנשה של טוֹב ושל טוּב - טוּב לב ולב טוֹב והביטוי כל טוּב מוחזר כל אימת שאנו מקבלים ברכת שנה טובה. הלב שמסמל את הרוחני, הרגשי, המוסרי ובעבר גם האינטלקטואלי של בני האנוש. תחילת השנה שמסמלת התחדשות וצמיחה מחדש מתחברים לטוֹב ולטוּב. יאלללה פ'סדר. שיהיה. ?!What's up brothers והלב שמסמל אהבה מוזכר גם בהיבטים שליליים: "...בֹּא אֶל-פּרְעֹה כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ וְאֶת-לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ" – ספר שמות, פרק י', פסוק א' וכך באו ביטויים כמו אל תהיה כָּבֵד אחי, יאלללה איזה כָּבֵד אתה ושאר סלנג של מוזיקה שנקראת בשגגה מזרחית אחח איזה כיף שאני לא מהמוצא של יאיר גרבוז, או יהורם גאון או אולי גידי אורשר ולחילופים חיים חפר השובב ז"ל. אותה מירי רגב, סליחה מרים סיבוני ( החלפת ת'שם מירושק'ה? מדוע? סיבוני כבר לא טוב אחותי כפרה עלייך נשמה ) כבר צלבה בכיכר העיראת יפי הבלורית ותכולי העיניים בלי להתייחס לניואנסים. כשיש כותרות זועקות התוכן כבר לא מעניין - יאללה מירי - בלבלי אותו, אל תעשי לו חשבון. רצח בעיניים סיבוני. מוות. אני מזרחי עם אזניים זקופות - גזעי, מארבעת צדדיי. מדורי דורות. מימי בבל. אני גורס שהמוזיקה המזרחית דהיום שנקראת גם ים תיכונית צריכה להיקרא בכלל אוסף סלוגנים מחומשרים להעלאת המורל הבידורי. אין שם ולא היתה שם אומנות או תרבות בהגדרה הבסיסית של אמנות ותרבות. מי יכול להאשים אותי ביוהרה או בגזענות - אפילו לא גברת סיבוני. סליחה אפילו לא השרה רגב. מי יעז לבוא עימי חשבון נפש, מי יהין לאחל לי רע בשל קנאת מוצא או גאווה אָרִית לבנבנה. איש לא יפצה פיו והֵמָּה ידומו שפתותיהם וליבם לא יהא כָּבֵד כלפי. שהרי אני בן של שחרחורת. אני מזרחי. בהגדרה החברתית אני מזרחי, צ'חצ'ח, ארס, שכונה ויאללה כל מה שהאקדמיה ו/או האליטה יחליטו. להגדרתי אני אדם, אח"כ בנאדם, לאחר מכן גבר, זכר, ישראלי, ציוני, יהודי. אי אפשר להאשים אותי במאומה - אני לא ליבוביץ' ולא ברוורמן ולא מילר. ותתפלאו - אני מת על מירי, אחלה גבר מירי - היא לפחות פותחת פצעים שאיש לא ממש מעז. בשגגה היא חופרת בדם המתבוסס אבל לפחות פתיחת של פצע עשוי לגרום להבראתו. הזנחה של פצע עלול להביא לנמק ואם המחיר זה מר אורשר או אדון גרבוז - גם אנכי מעלה אותם על גרדום הטמטום ומכלה אותם באש הבערות -במשרפות ההיסטוריה של דעות קדומות וחוסר טאקט משווע. אין גרוע מאינטלקטואל מטומטם. אלוהים מרחם על ילדי הגן ועל הגדולים לא ירחם עוד זעק יהודה עמיחי - וצדק. הנחתתם למירי לווֹלֶה - גם היא לא תרחם עליכם. מירי זוכרת את העולה דנינו. היא זוכרת את צליעתו - זוכרת את עלבונו - צורבת את בזיונו. ציפרניה מחודדות לשתות את הדם. שיניה מצוחצחות ולועָה פעור, אפה ניחר ולבה מר וכָּבֵד עד מאד. היא תכביד את ליבה עליכם בתואנה עלובה של ניואנסים שלא הקפדתם עליהם. העזתם לדבר על מנשקי מזוזות?! אזרתם אומץ לבקר סלסולים?! מירי לא תחמול. לא תרחם. מירי תעשה איתכם חשבון. היום היא האלוהים. תשלמו ת'מחיר. יפי בלורית. תכולי עיניים. בראש השנה צריך להתכוונן לטוב יא מירי וביום כיפורים אמורים לחמול גברת סיבוני. די עם החשבונות ביננו כי מה שחשוב זה חשבון הנפש. שנמשיך? יאלללה נתקדם. פרק שלישי - טרמינל לומינלט מול טרמינל 3 כן, כן, שירים ברבע שעה, לחנים בחצי דקה ומזל טוב למר גיספן על פרס ישראל. תיסלם אחי. גם זבל צריך להיות וגם צריך שיהיה שמיייייח אבל חייבים שיקראו לזה בשם האמיתי - זבל תרבותי. בדיוק כמו שצ'יפס בדוכן פלאפל לא יכול להיקרא גורמה אלא רק צ'יפס. ומי קובע מה זו תרבות? בעיקר השורשים, שורשי הזמן ומקובעות של שיר או פזמון שהופכים אותו לנכס צאן ברזל. כאן מדובר בצאן כבשים המובל לטבח במאכלות של מסחריות, פופולאריות, שטיפת מח של מדיה שבעה ועשירה כקורח. הכוכב נולד והוא כמו פרפר ובן יום נשכח מלב. והלב מפרפר לו וזועק - NEXT, נקסט, נקסט. יאללה אליקו כהן - תן בראש. שטוף לנו ת'מח גברותספר לנו שזו מוזיקה מזרחית. המוזיקה שלנו. לך תחפש ת'חברים שלך. כולך עשוי מיחצי ציבור ומאחוריך מכונת כסף משומנת - אתה נגוע לא פחות מגלגל"צ. תמשיך לבכות ילד מפונק שאתה מקופח ותשתכשך בבריכה שבאחוזה שלך - יאללללה לא עלינו. אנחנו צאצאים של אריות. של פנתרים. וזה בדיוק שהטרמינאל של מאיר אריאל לא אמור להשתוות או להשתחוות לטרמינאל של אבי אוחיון והמשורר הגאון מר דודו אהרון. בדיוק כמו ש"צלצולי פעמונים" של אהובה עוזרי ממש לא יכולים להיות באותה מגירה של "בלבלי אותו" מאת קובי פרץ. אלו נכסי צאן ברזל ואלו לעומתםגדר חלודה שמכנסת כבשים טועות שלא תוהות. יאלללה בואו נעשה שמח אח שלי. עאלק אח שלי. רגע, אנלא אח שלך !!!! גרוע מזה זו הרדידות של שרית חדד ד'היום לעומת "הייתי בגן עדן" ו"שלום חבר" או הבנוניות של אייל גולן העכשווית לעומת "לוחמת" ו"הוזה אותך מולי". הצלילים ובעיקר המילים הרדודות שמביישות את דפי ההיסטוריה התרבותיים והמפוארים של עדות המזרח שנקראים בשגגה עדות המזרח. בנוניות שצולבת את הזמרים, המשוררים, המוזיקה והמילים המדהימות של אמנים מודרניים כמו אביהו מדינה, זוהר ארגוב, ג'ו עמר, שלמה בר ועוד שלא לדבר על אושיות התרבות היותר קדומים דוגמת הרב שלום שבזי, הרמב"ם והרשימה ארוכה עד מאד. מה הכי כיף? הכי כיף זה השילוב של מזרח ומערב (ביטויים שגויים אך נניח להם כעת למען ההקלה) להקת טיפקס כדוגמה או אולי מרגול בשירים כמו "חומות של חימר" והשילוב הנדיר שלה עם רוטבליט. מצמרר. והכי הכי, האיש העניו הזה, עם הקול הנמוך הזה, עם כלי הנגינה הלא שכיחים הללו, עם ההתחדשות המתמידה לצד העבר המפואר. איש גאון, ענק בדורו, אמן ממדרגה ראשונה שכמו כל האנשים הגדולים (דוגמת שמעון פרס ז"ל) הצליח בגולה הרבה יותר מאשר במולדת. קוראים לאיש הזה שלמה בר. הוא בן 73 היום. כשהיה בן 49 פגשתיו לראשונה במציאות, בנסיבות קרות משהו :) ואני בשנות העשרים לחיי נסעתי באוטו הראשון שלי - חיפושית אדומה ומקרטעת - בלילה של חושך מצריים ומכת ברד אדירה. חורף 1991 היה נוראי. אנכי נוסע באיטיות מרחובות לתל אביב ופתאם רואה צללית שמכסה את עצמה במעיל עור שחור. עצרתי והצללית נכנסה לרכב. פרק רביעי - שלמה בר נו....מיד זיהיתי. שלמה בר. לא הבנתי מה עושה איש כזה בסמטה חשוכה ביום ככ גשום אבל גם לא שאלתי. שלמה אמר שהוא חייב להגיע לצפון תל אביב כי הוא שכח שם את איזה חליל. אמרתי לו שאני ממילא נוסע לתל אביב. נסעתי במהירות 30 קמ"ש מפאת הגשם הנורא. ודיברנו. עברו מאז 25 שנה. דור. חצי יובל. יא אלללה. מה השתנה? וואלה, כלום. רק התגבר המעיין והפך לביוב נורא. אני לא זוכר את כל השיחה אבל אני זוכר את המהות. שלמה דיבר על קהל, על תרבות, על מוזיקה "מזרחית" כשהוא מגחך. (בל נשכח שאנו ב 1992 כשאין אינטרנט, אין כוכב נולד והמשיח אליקו כהן רק סיים פעוטון ) האיש דיבר על תמימות באומנות ועל מוזיקה טובה ומוזיקה רעה. אני נוסע לאט לאט (בכוונה) ושותה בשקיקה. שלמה דיבר על מוזיקה יהודית ומוזיקה פשוטה, על מלודיה והרמוניה, על מוזיקה של שמחת זימה מול שמחת קודש. על יהודי לעומת דתי לעומת חילוני - על הגדרות מעוותות ובעיקר על תרבות. לא הבנתי אז הכל - אני בחור צעיר שרק השתחרר מהצבא - מותר לי לא להבין הכל. ואז הוא שאל אותי - מה אתה עושה בחיים? עניתי לו שיש לי משרד לשיחות אירוטיות. הוא צחק ואמר מה זה שיחות אירוטיות. עניתי לו שאני מקשר בין נשים שמקבלות שירות חינם לבין גברים שמשלמים על השיחה והם מדברים ביניהם. נו ו.....? שלמה שאל ואני עניתי בגלל שכתבתי בפרסום שיחות אירוטיות מנשים רגילות וללא הגבלת זמן הגברים מעיזים לדבר על סקס ועל כל מיני שטויות ולפעמים גם מתקיימות פגישות. האמת אמרתי לשלמה - הרב מדברים על הכל, לא רק על סקס. (לא ידעתי שבעתיד יקראו לשירות הזה צ'אט ברשת שתיקרא אינטרנט) אז זה עָוונְתָה, זה לא שיחות אירוטיות אלא שיחות בין הבריות?! אמר שלמה. בדיוק עניתי וצחקתי. אני רק מתווך. הם מדברים על חשבונם ללא הגבלת זמן. אתה לא מתווך ילד - אמר. אתה מקשר בין נשמות. זו עבודת קודש. קודש קודש אמרתי - מזה אני מתפרנס. רוצה לקנות בית. זו אומנות - אמר וסתם את הגולל. ודיברנו על מוזיקה מזרחית והוא ענה בזעם של חיית בר "זה מטבע לשון גזעני. מה, המוזיקה המערבית היא 'מוזיקה ישראלית' והמזרחית, לא?" התרסתי בפניו - אבל הזה הזה זה זבל - המוזיקה המזרחית שעושים היום. אבא שלי שומע אום כולתום - מה זה קשור ללינדה לינדה? לדאבוני הרב אתה צודק, הרב מתעסקים בבידור ולא באומנות. אומנות אמורה להיות ראי של החברה ולא לספק לה אשליה בלבד. אז לא ממש הבנתי את מה ששלמה אמר. היום אתן את הפרשנות שלי. בזהירות מופלגת וביראת קודש מול אמן ענק, אישיות נטולת אגו. הגענו לתל אביב, שלמה ירד לקחת את החליל שלו ואני המשכתי הביתה. למרכזיית הטלפונים שמחברת בין נשמות :) פרק חמישי - האסון המודרני של אנשי ההון שמורידים לנו את האון עברו מאז 25 שנים בדיוק - לא פגשתי את שלמה מאז ולא דיברתי עימו. הסתפקתי מידי פעם ללכת להופעות שלו בקמלוט. ומה השתנה? כמעט מאומה. המוזיקה ה"מזרחית" רק התעצמה מתרבות קסטות לתרבות קיסריה. גלגל"צ נשארה של יפי הבלורית ותכולי העיניים וכולם משום מה רוצים להיות שייכים לפלייליסט שלה. מדוע? המזרחיסטים למדו להתמסחר ובילבלו בלי חשבון את אושיית התרבות בארץ. הפחד ועימו השנאה רק התעצמו ועכשיו אין כמעט מזרחים מול אשכנזים. עכשיו יש משהו אחר. רע יותר. מסוכן יותר. מפחיד. גברת סיבוני. סליחה - השרה מירי רגב ואתה אדוני אריה דרעי. סליחה, מר מכלוף דרעי. צאו מהקטע של מזרחים ושאינם מזרחים. נסו להאדיר את התרבות השורשית שלנו. אנחנו לא שייכים למוזיקה המערבית או הערבית. אנחנו סוג של כאוס. אבל כאוס מדהים שיש בו חוקים. תעבדו עם החוקים ואל תעבדו על החוקים. אתה איתי יא מכלוף?! עם החוק - לא מעל החוק ולא מתחת לרדאר. תעזרו למגר את הפחד כי כרגע יש עשירים (מאד) ועניים (מאד). אנשי הביניים הוכחדו והופקרו למפריטים. אני סתם צוחק רגב את דרעי - אתם לא תעזרו בכלום. אתם (סתם) פוליטיקאקים. מכם כבר לא תבוא הישועה. האם יפי הבלורית, אנשי הסוכנות פעלו מגזענות? האמת שלא ממש. הם פעלו מפחד. פחדו שמא ה"חולים" לא יתרמו לבניין ארץ ישראל. האם אנחנו פוחדים?! ברור שכן. אנחנו לא סומכים על רגב ועל דרעי ועל המשטרה ועל השופטים ועל אף אחד. אם פסק דין לוקח שנים רבות אז מה הפלא שכולם חייבים לכולם וכל אנחנו כבר לא עוזרים אחד לרעהו כי אין כבר רעים ומזמן אין רעות. יש רָעים ויש רָעים עוד יותר. אנחנו חיים בהישרדות - בפחד - באימה - בחרדה והאמת שאנו מפולגים בדיוק כמו העולה דנינו וחבריו. חלקם עלו לארץ ישראל ומרביתם נותרו בגולה נתונים לחסדם של הגויים. אלו שעברו לארץ ישראל לא הסתובבו אחור לאלו שהושארו מאחור. כך גם אנחנו - מעריצים את עגל הזהב ואנשיו. כולה 20 משפחות שלא יודעות שובע. לועם פעור וקיבתם אינסופית. הם שולטים בהון. שולטים בך גברת "מהפכנית" רגב ובך מר "הפכפך" דרעי. שולטים בשופטים, רודים במחליטים באופן מוחלט ומגדלים שיער פרא. מידי פעם הם מגיעים לכספי מעצב השיער ועושים תספורת קצוצה צה צה. צובעים את שיערם הלבן בצביעות שחורה סמיכה ומכסים את עינינו בשמיכה שְֹמֵחָה. הם שמים לנו כוכב נולד בערוץ האשליות ואנו מקפצים על הבידור הזול מוכי סמים. נרקומים של חמש עשרה דקות תהילה - והם שׂוחקים ומצחקקים בדרך אל עמוד הקאש. ואנו צועקים, צווחים, זועקים, יושבים ברוטשילד באוהלים ואז עוברים את הכביש ומזמינים קפה בששה עשר שקלים. ובבוקר חוזרים לבתי הכלא של אדוני המלכות. כולנו כמו העולה דנינו - מקפצים במעלית לחדרים קטנים, מנתרים לחדרי הייצור כדי להאדיר את המכונה המשומנת של האדונים. ממזרחים מול אשכנזים הפכנו להיות מדינת ישראל מול מדינת תל אביב. קומץ שאין להם אלוהים מול רב שאין להם שמחת חיים. רב של פחדנים. קומץ של שמנים מול רב של שלדים. אנחנו חייבים אסון. גשם כבד. אנחנו מעולים באסונות. מלוכדים. איזהכיף. גשם כבד עומד ליפול. מדורת השבט ממתינה לך נחמן שי. כולנו עם אחד. לב אחד. אנחנו חייבים צדק חברתי.....חייבים להשמיד את העגל המגעיל כדי להציל אותנו - העגלים המגואלים בדם אדם. אנו חייבים הגעלת הכלים...כלי המשחית של האדונים.....כדי לחזור לחיים. הפכנו למדינה הקפיטליסטית ביותר ביקום שבה המילה רווחה נעלמה מהנוף. נהיינו אימפוטנטים, מפגינים בלי תשוקה, נטולי און. מסורסים. וכשמעלים מחירים אנו מקפצים לתחנת הדלק הקרובה וממלאים את המיכלים. במקום למלא את מיכלי הנפש אנחנו ממלאים מכלים של בנזין ובד בבד מכלים את כוחינו מול אדונינו השבעים. וכבר אנחנו עייפים מאד מנשינו הבתולות - אין לנו הון ואזל לנו האון. הפעם הן לא אשמות. ומי ממליך את האדונים הללו?! אנחנו!!! האם ישתנו הדברים? ברור שלא. אפילו הבנק הגדול בתבל (ליהמן ברדרס) קרס אבל משכורת אנשי ההון חזרו לכשהיו. השיטה לא תשתנה כל עוד קיימת שיטת הריבית בעולם. העשירים יתעשרו, הפוליטיקאים יינקו מהם לעד, השופטים ימונו ויוחלפו והתליין ימשיך להוריד את הגליוטינה בשעמום אין קץ. דן בן אמוץ כבר כתב שאנו חייבים אסון. אסון לאומי שילכד אותנו. הרבה כתבו שצריך לעשות מהפכה. שטויות. בעידן הרשתות החברתיות מהפכות כאילו קורות אבל שומדבר באמת לא קורה כי המדיה נתונה בידי אנשי ההון. ויקי כנפו הלכה הלכה הלכה ואיש לא בא...בסוף הצטלמה בעירום כדי להביא לחם לביתה. אין כבר פנתרים שחורים - יש גם יש חולדות חלודות שאין בם שימוש. אני לא מאמין במהפכנים ובטח לא במהפכות כיוון שאיש איש דואג רק לעצמו. אנו מהולים בפחד, בהישרדות ולא מעיזים באמת להפגין ולמחות. מי שנופל ונדם זוכה להליכה של השורדים על גופתו הנרקבת בדרך לארץ המובטחת, לג'יפ ולגינה. וכך האדונים שולטים. וימשיכו. עשרים משפחות. יא אלללה. פרק שישי - כוחה של המילה ועוצמתה של מחילה כדי שתהא לנו שנה טובה אני עושה את חשבון הנפש שאני מאמין בו - והוא פשוט למדי. בעולם הקטן שלי, בין מכריי וחבריי וכל אלו שאני בקשר איתם אנכי מנסה ליישם את הסלוגן הנדוש: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ (נו שיהיה רק כמעט כמוך) פחות ללכלך, לנטור, לנקום - יותר למחול, לסלוח ולהבין את השונה ממך. לא להתעסק עם נקמת העולה דנינו ולא להרגיש מקופח בכח. בדיוק להיפך - לגרום לקיפוח להיעלם תוך כדי פעולה יזומה ולא נהי מריר. פחות לפחד שהרי אנו די חזקים ויכולים לסבול ולשרוד דעות שמנוגדות לתפיסה שלנו. מותר לשמוע את מתוקה כמה את יפה וגם להקשיב לשחרחורת. מה קרה?! מישהו ימות?! התרבות כבר תחליט מי ומה ישאר נכס צאן ברזל ומי ימוג במתיקות ויעלם מהחיפוש של מר גוגל וזה מזכיר לי את שלמה בר. האיש נטול האגו. לפני מספר שנים חיים חפר - אחד מאושיות השירה העברית - חתן פרס ישראל כתב את הגיגי ליבו בחלק מהדברים צדק לחלוטין אבל שוב - הדרך בה הוא כתב היתה כ"כ בזויה - אלוהים מרחם על ילדי הגן, על זקני העדה בטח שלא ירחם כלל. וכך כתב חיים השובב ז"ל: "מה המרוקאים הביאו לתרבות ישראל, מופלטה? אולי ההתפתחות שלהם תבוא עוד מעט אולי היא בתהליך, אבל מה שהם הביאו ממרוקו זה לא מי יודע מה. הפולנים המציאו דברים במתמטיקה ובפילוסופיה. אי אפשר להגיד את זה על המרוקאים. מה הם הביאו, את המולפטות? תרבות של כמה קברים?" רוב העדה המרוקאית לא תפסה את העניין של מה שנקרא העולם המערבי זמרי המוזיקה המזרחית לא יודעים מה הם שרים וסתם ממציאים חרוזים. יש מוזיקה מזרחית שהיא שטחית ורדודה, אני פשוט מתבייש... האנשים שכתבו את השירים האלו מעולם לא קראו אבן גבירול, ובשבילם זהו רק שמו של רחוב. העניין הוא שאנשים פשוט בורים בידיעת עולם, שמחליטים לכתוב חרוזים". כל העולם ואשתו ירדו על חפר השובב למרות......שגם כתב גם על האליטה הספרדית והביא אפילו דוגמאות. חיים חפר הושם על המוקד. גרדום התליין כמעט תלש את צווארו אך מפאת מעמדו וגילו הרם העניין נשכח מלב מהר מאד. לאחרים לא היה כזה מזל. ראו מקרה גידי אושר. נאלם ונעלם. ומדוע? בגלל הפחד. הרי מזמן אמנים ים תיכוניים / מזרחיים ממלאים את קסריה. לא זוכר ששם טוב לי או מתי כספי ניגנו לאחרונה שם. אז יאלללה עם החרטות של הקיפוח ואגב אני מזרחי שסבור שחיים חפר צדק. במהות. לא בדרך. ורק אחד, יחיד ומיוחד, מזרחי, זה ששר את הקינה הענקית "ריצתו של העולה דנינו" הביט לחפר בעיניים ואמר לו כך: "מר חפר, שיריך מדהימים ומילותיך פנינים, אני אשמח להלחין ולשיר אחד משיריך ולהזמין אותך אלינו לתכנית" הדובר היה שלמה בר בתכנית של ירון אילן שמוקדשת למוזיקה מזרחית / ים תיכונית. חפר השובב ענה לכולם אבל להזמנתו של שלמה בר פתאם נדם. נאלם ונעלם. כמה כח יש באמירה כזו - אמירה שבאה מאדם שמזוהה עם העולה דנינו לאדם שמזוהה עם הממסד האליטיסטי הותיק. זהו כח אמיתי, זו חמלה לא מזוייפת, זה לב טוֹב וטוּב לב. חיים חפר הענק, מגבהות האגו לא נענה להזמנה. חיים חפר נפטר - זכרו לברכה. אם נפסיק לפחד, אם נתייחס לאחרים כמו שאנו מתייחסים (כמעט) לעצמנו נוכל למגר בלי מהפכות את הנורא מכל - את עצמנו. שהרי השואה הבאה לא תבוא מחוץ, לא תבוא מאויב אלא מעימנו. כבר נחרבו שני בתים - למי יש כח לשיפוצניקים במאה ה 21. האם אנחנו צריכים יורה שיטבח בנו כדי להבריאנו? הלוואי שלא. יש כ"כ הרבה מתנדבים מאל קעידה ועד חיבאללה. אנחנו זקוקים ליורה שימטיר עלינו גשמי ברכה וינקה את כל הליכלוך שנצבר בשנים האחרונות בקרבנו. פרק שביעי - יש צדיקים בסדום כמו שיש סאדיסטים בארץ הצדק ומי לדעתכם כתב את שיר הזעם הזה על העולה דנינו? ואיפה כתבו את הקימה והנבואה הנוראה הזו. ובעצם מה היה ההמשך של הנבואה הזו? הכותב היה נתן אלתרמן (נולד בורשא שבפולין - אשכנזי בדיוק כמו חיים חפר) את שומעת מירי רגב. אתה מקשיב אריה דרעי. הוא היה פולני. יהודי פולני. ואיפה זה נכתב - בעיתון שייצג את הממסד יותר מכל - עיתון פועלי ארץ ישראל. פשששש......הנה בואו תראו - לחצו על התמונה ומצד שמאל הביטו מה כתב אלתרמן על ביזת העם ולא רק על בזיון העם והנה כבר ב 1955 אלתרמן (האשכנזי) כותב על ה"חשבון הכספי" ועל הניצול הכלכלי של כל ה"דנינואים הצולעים" ומזהיר את האדונים שמזהירים את עצמם "אם לא נשנה טיבו של זה.....ילך ויסתלף אותו עיקר ויסוד אשר למענו עמדה ציון בקרב ולמענו יום קרב אולי נכון לה עוד" אפילו האדונים מבינים שבזיזתם את ההמון עלולה להסתיים בשואה. ואתם - דרעי, מירי, ביבי, בוז'י, בוגי ועוד כל מיני שמות חיבה של חיות מחמד - אתם לא מבינים את זה? אני, הכסיל, האוויל, ליצן החצר, בקושי קלאודיוס המגמגם מבין גם מבין. ואתם???! ראבק. ואנחנו - אנחנו כנראה לא מבינים את זה ודורשים בכח את היורה. את הטובח. את הקצב. בוא יורה ועשה לנו שידור חוזר. בוא ושדר שוב את באבי יאר. מהדורה מיוחדת והפעם למעננו. למען דנינו, ואל תשכח למעֵן אותנו ואת כל הנמענים - שיהיה נעים. נעים להתלכד מול האסון. נחמן שי - בוא ותעלה מן האוב ותרגיע אותנו בעוד טייסנו יתבוססו במכונות הפלדה המעופפות. פרק שמיני - איחולים וסיכום אני מאחל לכולנו כאן ובאתרים אחרים של חילופי זוגות בכלל וגם בפרט שנה טובה. שנה חושנית ומאושרת. חשבון נפש קל עם לב טוב ולא עם לב כבד. אני מאחל לכל עושי המסיבות באשר הם הצלחה רבה והמון לב טוֹב וכל טוּב. אני מאחל לעצמי - אני מאחל לכם - אני מאחל להם לפחד פחות, לקבל יותר. לחמול, להבין ולנסות לקיים את שני האושיות החשובות ביותר של המין האנושי וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ לאו דוקא בהיבט דתי כי אם בהיבט הרוחני ובהיבט המעשי. כּל טוּב לכם, שנה טובה, חתימה טובה בן דניאל שלמה בר שר על העולה דנינו למילותיו של נתן אלתרמן - מתוך עיתון דבר 1955