למה לא לקבל את זה שלפעמים אני בוכה בסקס?

מי שהספיק להכיר אותי או למי שיצא לקרוא את שאני כותבת מעת לעת יכול אולי להבין שבכי זה חלק אינטגרלי ממני כשאני נתקלת במגע נוגע עמוק וחודר... יש לי וידוי שאני רוצה לשתף ולנסות לספוג התייחסות לכך - ראשית אני מבינה שזה לא קורה/קרה לכל אחד /אחת (למשל סביבת המכרים שלי לא נתקלו בזה) אבל אני יכולה להעיד על עצמי שלעיתים קורה שאני בוכה באמצע סקס או אחרי...או באמצע עיסוי טוב ...אני יכולה לייחס את זה כמובן לטוטאליות של המצב הזה שבו אני נכנסת הכי מתמסרת הכי רפויה..הכי רוצה להינות...הכי חסרת מעצורים וכן -אני לא רוצה לשמור על איפוק...זה כמובן לא קורה עם כל אחד...כי לרוב אני בשליטה על מה שקורה מפחד מחששות או כל דבר אחר...אבל בוא נגיד שזה קרה לי מספר פעמים בחיי ....אני משערת שזה יכול לנבוע מחסך במגע תקופה, או משליטה במירוץ החיים לחץ בעבודה ואז מגיע פורקן וכו...(אני כמובן לא מדברת על סקס עם בן זוג אוהב שרבנו רגע לפני או אחרי משבר כזה או אחר או סתם כסקס אוהב) יותר סקס או מגע ממישהו -או מזדמן או שהקשר איתו לא מחייב (כמו יזיז שאמצתי)... או אפילו מגע של זר (למשל מעסה בספא) ובמרבית המקרים כשזה התפרץ לי דווקא לא היתה שם אהבה...ואגב בחלק המקרים זה קרה בכלל תוך כדי אוננות שלי סולו. ועוד חשוב לי להבהיר שלא יהיו אי הבנות אני אישית לא חושבת שזה משהו לא תקין אני שלמה עם זה בטירוף...וכיף לי וזה משחרר ברמות – חוויה עוצמתית ביותר ואולי זה קשור להורמונים או משהו....מה עוד שאחרי קטע כזה אני יכולה לצחוק ולהיות הכי בהיי- ולא אני לא חושבת על קטע של פסיכולוג או טיפול אחר מכל סוג שהוא -למי שנניח היה מציע את זה...אבל אני סתם תוהה - למה לגברים קשה כל כך להכיל את הרגע הזה? למה לעיתים מסתכלים עליי כמו איזה "לוקה"? למה לא לקבל את זה שפשוט יש נשים כאלה שזה חלק מהקטע אצלן? למה לעשות מזה בעצם סיפור?