מקדש האהבה חלק 1

בוא תיכנס. הגבר השרמנטי שעומד אצלי בפתח הבית מעלה באחת את סף העירנות שלי.  הוא כהה. שיערו שחור מלא.  גבוה.  רחב כתפיים. עינייו חודרות כהות עם ניצוצות שובבות מאירים. זרועותיו העבות והחזקות דחוסות בטי שירט אפורה.. מכנס כהה. ברור שיש לו סטייל ואחלה טעם. אני נמתחת על קצות האצבעות להגיע לצווארו. הוא מתכונן להחזיר נשיקה אבל אני מסיטה את ראשי לכיוון הצוואר. זקוקה לריח שלו. היצרים שלי מתחדדים. האישה הפראית מתחילה להתעורר. חגה סביבו. סובבת אותו. נוגעת פה. מרפרפת על שם. מריחה את הגב. זה מתיישב לי נכון.  הוא קצת נבוך החמוד הזה. ציפה לפחות לשיחת היכרות או כוס משקה. אני להוטה. אפס דחיית סיפוקים. צריכה לגעת בנשמה שלו. עכשיו. להבין את מה שמילים רק יכולות להרוס מתחברת אל האחד שבו. רואה את התמצית שלו. כל מילה מיותרת. כמו זאבה ערה לכל תנועה. שומעת כל מחשבה. מריחה כל פחד. רואה כל כוונה. תופסת במותנייו.  משחררת חולצה ממכנס. שולחת יד אל הנעים הזה. האזור החלק שבצד הצלעות. לכיוון הגב. אני כנראה ניאנדרטלית מספיק כדי לבחון את מיקום הצלע החסרה. האישה. מרימה טקסטיל מיותר להרחה.  זה נכון לי. לשון נשלחת ואני טועמת את מגע עורו. . . אנחת הפתעה נפלטת מגרונו. אני מתאפסת. סליחה. לא עשינו הכרות. אני המסע שלך להערב. הכל בסדר? הרשות נתונה? ברור לי שהוא מופתע. אני רואה את הגלגלים במוחו מחפשים להכניס אותי לתבנית שהוא מכיר כבר . וכשלא מוצא אני מזהה חשש. אני מחייכת. חושפת כתף פתיינית.  ומרגיעה. אל תדאג ( הרי זה הכי משרה בטחון... במיוחד אצל גברים ) שום דבר לא יעשה בניגוד לרצונך. ככל שההתמסרות תהיה טוטאלית ככה נעוף שנינו גבוה ונשוב בחזרה. אני אשאל אותך כל פעם רשות לעבור לענן הבא. הוא כמובן נהיה לרגע הגבר גבר שבדמותו הוא הגיע הערב ושולח יד לתפוס לי בצוואר. Nono..... אם הרשות נתונה. ברשותך. אני מובילה. הנהון קצר לאישור מנחה אותי להוריד לו את החולצה. אחחח.... איזה גוף. איזה גב. הזרועות האלה.... מוטת כנפיים בריאה כמעט חושפת ניבים לנגיסה של חיה. מכוונת אותו לכיון המיטה ומבקשת רשות להפשיט את כולו . ברגע שהורדת הבוקסר מקפיצה איבר זקור ומוכן אני עוצרת. אני נושמת. מאפקת רצון עז להגיע אל סוף הסיפור רגע. מותק. רגע..... עוד הדרך ארוכה. מרפרפת באצבעותיי על כולו מרטיטה את עורו. מצמררת. מברווזת.  מזמינה אותו לעבור לשכיבה. על הבטן מותק. תתהפך. לא כל כך מהר. מחליפה למוזיקה בביט איטי יותר. החדר מתמלא צלילים גבוהים. מעמעמת אור. מבעירה מקל מרווה קצת שמאני. קצת פגאני. לא נורא... שייכנס למווד ייצרי.  רק טוב זה יעשה לנו. הגבר הזה שחזר מליקוט זרעונים וצייד הממותות. נכנס למערה אל בית ה קדשה.  לעבור ריפוי ושטיפה. לחדש תאים ולרענן הוויה. נוסכת טיפות שמן חם על גבו ומתחילה לעסות את רוחבו.  בעדינות ובכוח. ידיים אגרופים מרפקים אמות - כל משקלי דוחס את גופו. מעסה את עורפו.  אצבעות חזקות לוחצות בראשו.  ממוללת תנוכי אוזנים ולוחשת לו. לנשום.... לשחרר... אני פה בשבילך. הגוף שלו משומן כראוי. מכפות הרגלים ועד קצות השערות. אני נשכבת עליו. עירומה. מעסה את גופו בגופי. מתפלשת בעורו. מוטרפת ממגעו.  נוזלים ניגרים מבין רגלי על הישבן שלו. אני נושמת. הולמת. בולמת.. עוד לא. הדרך עוד ארוכה. מרימה מבט אל התקרה. אוספת כוחות. מחשבת מסלול. מבקשת פניית פרסה. תתהפך בבקשה..