שפת הסימנים...

"תודה, היה נהדר, תודה על האירוח שנה טובה" "שנה הבאה אצלנו...שתהיה שנה חדשה נהדרת" אני מוסיפה. "בנות. הביתה. הולכים" רמת השרון לפ"ת עשרים דקות נסיעה. מזמינים מעלית... נדחקים פנימה לקומה השביעית הביתה. "אני ישנה אצל..." אמרה הבת הגדולה "גם אני נוסעת ל.. ואחזור ממש מאוחר" אמרה השנייה, את הקטנה הורדנו בדרך חזרה..אצל חברה. נשארנו לבד. עדיין מרוגשים מהשיחה שלנו אתמול.. בעלי היקר מוזג 2 כוסות יין ומתיישב לידי, "שנה טובה לך יקירתי". ואז... " אז? מה אומרת?" "אומרת תמיד הרבה... השאלה על מה?" צוחק... "על הסווינגרס" "בוא למחשב... נציץ באתרים האלה, נבין מה קורה שם" התיישבנו מול המחשב, בגוגל "חילופי זוגות" גולשים ובודקים...גולשים ונרשמים... גולשים ומחפשים... גולשים ומתחרמנים. וואללה... חושבת לעצמי יש עוד כמה זוגות חרמנים כמונו, חיוך של שביעות רצון מתפשט על הפנים. אנחנו לא לבד, יש עוד כמה... מסתבר, ולא מעט. תוך מספר דקות, אנחנו קולטים שיש הודעה ראשונה...פותחים. "שנה טובה לכם, חדשים באתר?" "שנה טובה גם לכם, כן, רק נרשמנו" "ברוכים הבאים" "ברוכים הנמצאים" "תרצו להיפגש?" "לא, עדיין לא... אנחנו כאן בינתיים להתרשם באופן כללי" "נשמח להיות לכם למלווים" "תודה, אתם נחמדים" ואז.. עוד הודעה...ועוד... ועוד...ועוד...ועוד...מבול של הודעות. אני נופלת מצחוק, רגע... תעצרו לרגע. תנו לקלוט להבין. השעה כבר קרוב ל-23:00, ושוב הודעה מהזוג הראשון "מאד רוצים להכיר אתכם, רק תגידו כן נבוא" אנחנו כבר די קרובים לשיא החרמנות. מסתכלת עליו, "... תחזור בטח לפנות בוקר (...=הבת ) אפשר להזמין אותם בכיף... הרי לא נעשה שום דבר, נשמע סיפורים... נפגוש זוג" "תזמיני" זורם בועלי. זורם... זורם... "הכתובת ...... והטלפון..... באים?" "באים" התקבלה הודעה. "בחצות נגיע" הגיעה הודעה שנייה. אופס, מה עשינו? מי אלה? באים אלינו הביתה? למבצר שלנו? ואם הם זוג מטורפים? תחושת עקצוץ בכפות הרגליים, כנראה, תוצאה של לחץ. מסתכלת עליו, על בעלי היקר. עיניים היסטריות... הוא מחייך, כמו תמיד. רגוע, שליו.. "מה? הכול בסדר?" אני... מסתכלת עליו, איך הוא תמיד רגוע? ואני תמיד קופצת.. כמו פינג ..פונג... "בסדר? הכול בסדר? מה בסדר? איך בסדר?" אני בשעת לחץ... תוך כדי מקשיבה לעצמי, שומעת רק בסדר..סדר..דר..רר מחייכת, נרגעת.. "כן, הכול בסדר" היסטריה קצרצרה ראשונית עברה חלפה. "רוצה לשמוע משהו?" שואל אהובי, "כן" עונה לו. "הסיוט הכי גדול שלי הוא שתגיע אישה שיבוא לי עליה.. והיא תהיה מורה" אני מתגלגלת מצחוק "למה?" "לא בא לי טוב, מורה" "מקסימום תקבל קצת חינוך" "תקשיב, צריך לסגור משהו בינינו, אתה יודע? סימן ביני לבינך, שיש הסכמה ואנחנו הולכים על זה" והוא נקרע עלי מצחוק... כמעט מתפוצץ "טוב, יפה שלי, איזה סימן?" "ככה.. אם יש אישור שלי אני מורידה את הצמידים מהיד ומניחה על השולחן" "טוב" מחייך לו בועלי. "ואני? מה תרצי שאעשה?" "אתה, ככה. אם יתאים ותרצה... תוריד את המשקפיים ותניח על השולחן" "טוב, סגור" מביט בי כולו אושר . אני ניגשת למלאכת השדרוג.. שמתי לי פודרה צבעתי ריסים. האינטרקום...הוא עונה "קומה שביעית"... צלצול בדלת, אני לחדר, נעלמת. צאי לסלון, מקבלת פקודה מהמוח, הגוף לא משתף פעולה, שואפת אויר...הרבה אויר, נושפת החוצה. יש, הגוף מתפקד... יוצאת לסלון, נעלי העקב...מתקתקות על פרקט העץ. מאמצת חיוך...מגיעה לסלון מחויכת. נשיקה לגבר, נשיקה לאישה.. נעים מאד ובלה..בלה..בלה... "מה תשתו? הפוך? שתייה קרה? וודקה רדבול?" שואלת..בקולי קצת רועדת. "וודקה רדבול" עונה אבנר, סוקר אותי מכף רגל עד ראש...ומפשיט אותי אצלו בראש. אני מסמיקה לגמרי, מסתובבת לכיוון המטבח יודעת שהוא מסתכל. "לחיים" אומר אבנר ומניף בכוס למעלה, כולם אחריו. מתחילה לה שיחה על הא..וגם קצת על דא..ואז מסתבר שהיא מורה, אני מתחילה להירגע.... מוציאה לי ג'וינט ומדליקה... הגברת הנחמדת שואלת אם זה מה שהיא חושבת. "אני רוצה גם" היא אומרת, אני מעבירה לה את הסיגריה המיוחדת. 2 שכטות שלה, חצי כוס וודקה...והגברת מתחילה לאבד את זה..נשכבת על הרצפה. אני מבינה שהיא הולכת להקיא, רצה להביא לה כלי להקאה, מגבת, שמיכה, ומגבונים לחים. תוך כדי שהיא מרוחה על הרצפה..מתחילה לה להקיא להנאתה. בעלה היקר רוצה שאראה לו את חדר השינה שלנו. אני בשוק..מסתכלת על בעלי, קולטת שהוא מוריד את המשקפיים ומניח על השולחן. בודקת לוודא שהצמידים עדיין עלי, ומנסה להבין..מה קורה לגברים האלה? בעלה לוחץ, חדר השינה שלנו מאוד מעניין אותו, מעניין למה...? "לדעתי אשתך צריכה הביתה, למיטה שלה" אני אומרת לאדון הנחמד. הוא מבין את הרמז, אוסף אותה בזרועותיו..אומרים לילה טב. ועכשיו נשארנו רק אני והוא, אני כבר בשלבי רתיחה.."מה חשבת לעצמך שהורדת ת'משקפיים?" אני ספק שואלת, ספק שואגת .. הוא מסתכל עלי במבט אhדיוטי שמאפיין גבר חרמן. מנסה להבין על מה אני מדברת.. "הסימנים, הסימנים שקבענו" אני מזדעקת. פתאום נופל האסימון..."בכלל שכחתי מסימנים בגלל שהיא נפלה לנו כאן" הוא אומר לי...ושנינו מתגלגלים מצחוק...מאותו יום החלטתי שאני עם סימנים גמרתי. חגית בלי שפת הסימנים..מחכה לשמוע סיפורים של אחרים