תחבורה ציבורית

אני נוסעת הרבה באוטובוסים, זה לא שאני סובלת מזה אבל אני גם לא מאד נהנית. אני רואה לא מעט חרדיות שהתירו להן לנהוג ואני כל הזמן מנדנדת לבעלי שיסכים אבל הוא תמיד חוזר על אותה מנטרה "חדוה, הרב לא מסכים" אז התרגלתי למצב ולרוב זה לא כל כך נורא. החלק המעצבן זה גברים לא דתיים בד"כ שבאים ומתיישבים לידי ואז אני נאלצת לקום ולעמוד או לחפש מקום אחר. מה הבעיה שלהם? למה דווקא לידי? בזמן האחרון התחיל להימאס לי מהמצב הזה אז לפעמים אני פשוט נשארת לקום. הבעיה זה המבטים של הנשים החרדיות האחרות. מתסכלות עליי במבט "חדוה, איך את מעיזה להישאר לשבת? ממש פריצות" לאחרונה התחלתי לשים לב למבטי הגברים שמסתכלים עליי. לא לגמרי מבינה למה, הרי יש תמיד באוטובוס הרבה חילוניות עם מחשוף, אבל הם תמיד מעדיפים לנעוץ בי מבטים. באחד הימים כשהגעתי לתחנה היא הייתה מלאה באנשים. יופי, חשבתי לעצמי, עכשיו בטוח אעמוד כל הדרך. אחרי חמש דקות האוטובוס הגיע אבל אפילו לא טרח לעצור. הוא היה מפוצץ בנוסעים לעייפה. "ממש יום מושלם חדוה" חשבתי לעצמי עכשיו גם אמתין לאוטובוס הבא וגם אעמוד כל הדרך. לפעמים אני מצטערת שלא נכנסתי להריון שוב רק בשביל שיקומו לי. אבל אז אני נזכרת במה זה כרוך וכבר המצב רוח שלי משתפר ואני מוכנה לעמוד כל הנסיעה. להפתעתי אחרי חמש דקות האוטובוס הגיע אבל גם הוא היה עמוס והתחילה הידחפות של כולם לעלות עליו מחשש להישאר למטה. חדוה את לא מוותרת" אמרתי לעצמי. לא מעניין אותי שזה כרוך בלהידחף גם עם גברים. עליתי אני בפנים, ב"ה, עכשיו כבר לא מעניין אותי. יש לחץ גדול כלום דחוסים ממש ומישהו מתחיל להתעצבן, "למה לא שולחים עוד אוטובוסים? כל יום זה ככה" ועדת המעריצים שלו ממלמלים עוד שאלות וגם קצת קללות כאחד. כאילו רק חיכו שמישהו יתיר להם לדבר. הנהג נשאר אדיש לכל הסיטואציה כאילו לו זה לא אכפת, או שהוא פשוט רגיל. הדלתות נסגרות והאוטובוס מתחיל לנוע. כולם צפופים כך שכל תנועה של מישהו מורגשת. לפחות המזגן עובד בדיוק עליי כך שהמצב לא כל כך נורא. עכשיו מתחילה מלחמת העמודים. מי שלא נוסע באוטובוס לא יודע במה מדובר. כל נוסע שעומד מחפש את העמוד הקרוב אליו ואוחז בו כאילו היה מטה הקסמים שלו. אגם אני כמו כולם שמה את ידי על העמוד וגם הגבר לידי מנסה לתפוס מקום באותו הזמן כך שהוא בטעות תופס את ידי. מיד הוא מתנצל ומעלה את ידו בהמשך העמוד. אוטומטית אני מפנה את פני אליו ומחייכת כדי להראות לו שזה לא סוף העולם. הוא מחייך בחזרה ומסמיק. אויש אני מקווה שאף אחד לא שם לב לכך. חוששת שמישהו הבחין ויאשים אותי גם בכך. טוב כנראה זה רק החשש שלי ואין שום מבטים עוינים. לפתע אני שמה לב למבטיו הוא נועץ בי את עיניו הכחולות כמו הים ואני מרגישה שאני כמעט טובעת. אבל תוך שתי שניות חוזרת לעצמי ומורידה מבט. האוטובוס נעצר ברמזור בעצירה חזקה וכולנו נמרחים אחד על השני. גם גופו של הגבר הזר נמרח על גופי. הרגשה נעימה עוטפת אותי. לפתע אני מרגישה יד עוברת על צדו של גופי, אני עושה את עצמי לא מרגישה אך מצד שני שולחת את עיני לשם וראה איך ידו של הגבר עברה כאילו בתנועה לא מכוונת על גופי ועולה ומגרדת את ראשו של הגבר. עכשיו הוא מוריד את היד והפעם היא נתקלת בישבני. ווואו בחיים לא נגע בי גבר זר כך. בעצם הגבר היחיד שנגע בי היה בעלי אבל הוא לצערי שקוע כל זמנו בלימוד גמרא ופחות שם לב לגופי שנואש למגע. "חדוה זה אסור" הוא תמיד אומר אם אני מבקשת קצת מגע מעבר לפעמים בהם הייתה מטרה להיכנס להריון. אני לא זזה והאוטובוס ממשיך לנוע עכשיו הגבר לידי תופס כנראה ביטחון ושוב מעלה את ידו אך הפעם עובר לאט לאט על ישבני ועל צד גופי. שוב עולה ושוב יורד. כל גופי רועד, ואני מדמיינת שורה לא קיימת משיר השירים "כל גופי רועד, דודי חמק עבר" הבחור צובר בטחון ועכשיו הוא כבר משאיר את ידו על ישבני. המגע נעים לי מאד מרגישה איך שפתי מתייבשות. אני אוחזת חזק בעמוד שלא ליפול מהתרגשות. הוא ממשיך ללטף בעדינות ואני מרגישה בעננים. ממשיכה לעשות פרצוף של לא שמה לב בכלל, זה פשוט העומס באוטובוס. אני מסובבת את גבי אליו כך שאני מאפשרת לו מגע גם עם ישבני הימני. הוא כמובן ממהר גם לשם ולא מפספס אף חלקה טובה. האוטובוס נעצר ועוד אנשים עולים. הבחור עם העיניים הכחולות מתמקם מחדש והפעם כל גופו הקדמי בקו ישיר אל גבי. האוטובוס חוזר לנסוע, עלייה עם עומס גדול בכביש. הנהג כנראה לא מיומן ומשתמש במידה מיותרת בברקסים. כל עצירה קטנה שלו וכל גופו של חברי לנסיעה נמרח עלי. עייני כל הזמן על האנשים מסביב לבדוק האם מישהו מהם מבחין במעשה המתבצע ממש לידם. כל אחד עסוק בשלו. אחת בתהילים והשנייה בטלפון וכולם מצוטטים לה. אני מרגישה את איברו של הבחור נמרח על ישבני. המגע נעים ורך אבל אני מאד מופתעת. עד כדי כך ניתן להרגיש אותו דרך המכנסיים שלו והחצאית שלי ? שוב ברקס ושוב התמרחות. אני מתחילה לחשוד שהנהג מציץ עלינו מאחת ממראותיו ופשוט משתף פעולה עם הבחור. בקרוב אני אמורה לרדת אני חושבת לעצמי. לא, לא לרדת לבחור, אני מגחכת ביני לבין עצמי לרדת מהאטובוס כמובן. הבדיחה שהמצאתי מצחיקה אותי ואני פולטת גיחוך קל. האישה שעמודת לפני מסתובבת אלי ונועצת בי מבט "מה כל כך מצחיק? אז מה אם אני משדכת ספרדי לאשכנזיה?" כנראה שזה נושא השיחה שלה בטלפון אבל אני בכלל הייתי במקום אחר. "סליחה, לא צחקתי על זה, נזכרתי במשהו שקרה לי היום" "בסדר בסדר" אמרה "אלה האשכנזים חושבים את עצמם", התעלמתי. בכל זאת יש לי פה עניין גדול יותר לטפל בו. זהו אגיע הזמן שהתקדם לדלת היציאה אני עוד שנייה צריכה לרדת. אני מתחילה לפלס את דרכי ורואה שגם העיניים הכחולות מפלס את דרכו אחרי. זהו זה, ירדתי מהאוטובוס ועוד אנשים איתי ואיתם גם הבחור שלי. אפשר לנשום אוויר צח. מה עושים עכשיו? אני מתחילה ללכת לכיוון הבניין בו אני גרה והוא אחרי. אני נכנסת לכניסת הבניינים והוא אחרי. מצד אחד ההרגשה קצת מפחידה ומצד שני מה כבר הוא יכול לעשות? אין אף אחד בין הכניסות ואז אני שומעת אותו "סליחה" אני נעצרת מסתובבת אליו ולוחשת "כן?" הוא מסתכל אליי ומחייך אפשר לדבר אתך? הוא שואל. כאילו אני סתם בחורה מהרחוב שכל אחד יכול לבוא ולדבר אתה. מה אתה רוצה? אני שואלת רק לדבר הוא לוחש. אני חוששת מאד, מה עם יצא מישהו מאחת הכניסות ויראה אותנו מדברים? תוך חמש דקות וכל שורת הבניינים תדע. אסתי מדברת עם חילוני. אני מסתובבת וממשיכה ללכת לכניסה בה אני גרה. נכנסת לכניסה והוא אחרי. בקומת הכניסה אין אף דירה ואנחנו לבד. אני מתלבטת אם לעלות או להישאר להקשיב לו ועד שאני מחליטה הוא אומר "אני אבי, מה שמך?" אני מסתובבת אליו, נו טוב מה כבר יכול לקרות. "אני חדוה" אני עונה. "נעים מאד חדוה" הוא מחייך ושמי כאילו התנגן בפיו. הוא מתקרב אליי ואני נשארת במקומי. הוא מתקרב עוד ועוד אל פני ופשוט מצמיד את שפתיו לשפתי כאילו אני מסכימה. אני לא מצליחה לזוז אני פשוט קפואה. אני ורצה לצעוק אבל לא עושה דבר. הוא ממשיך לנשק את שפתי ואני ללא תנועה לא עוזרת ועושה דבר. הוא פותח את שפתיו ומכניס את שפתי העליונה. כולי רועדת. אין לי אוויר אני פשוט לא נושמת. מזל שאף אחד לא נכנס או לא יוצא אני חושבת לעצמי. כן, זה נעים לי, נעים לי מאד. הוא מתחיל ללטף את פני בידיו והמגע גורם לי לצמרמורת. הוא ממשיך לנשק ולמצוץ את שפתי ואף מנסה להכניס את לשונו לפי. אני פותחת בעדינות פתח צר בין שיני ולשונו חודרת פנימה. ידיו יורדות מפני ומלטפות את צווארי. אין מילים שיכולות לתאר את הרגשתי. גבר זר עם עיניים כחולות בשם אבי עושה בי כרצונו ואני כמו עלה נידף זורמת עם הרוח. פיו יורד אל צווארי וידיו יורדות אל ידי ואל קימורי גופי עכשיו הוא מנשק ומלקק את צווארי כמו שאף אחד אחר לא עשה זאת לפניו. רעש של פתיחת דלת מאחת הקומות מעיר אותנו ממעשינו. הוא מפסיק ומסתכל לי בעיניים ולחוש אני רוצה להכיר אותך יותר אומר בתחנון. לך אני אומרת לך. הוא הולך בצעדים לאחר עד שמגיעה אל הדלת ויוצא ממנה. הילדים הגיעו לגרם המדרגות האחרון ועוברים אותי בריצה. לא מבחינים מה נעשה כאן לפני מספר שניות. אני עולה לבית באיטיות מרעד גופי עד לקומה האחרונה. אני נכנסת לבית ושמחה שאין כאן איש, נשכבת על הספה בסלון עוצמת את העיניים וכבר מתגעגעת...