מנפלאות Moonsun בעיר הגדולה.

פרק ראשון חניה בתל אביב. בחיי שאמרו לנו שכחול לבן זה קביל במדינת תל אביב. אז חגנו ברחובות תל אביב במעגלים הולכים וגדלים ולבסוף חנינו בבירת ת״א בואכה דיזינגופה. נדהמים מהמתנה שנפלה בחלקנו שלחתי את תיתן המסורה לבחון אם התמרור המופיע בתחילת הרחוב אכן מותיר לנו לנטוש את רכבנו המקרטע ללילה. צעדנו שעה קלה לבית המלון והתעניינו אצל הבל בוי אם לדעתו פעלנו כראוי. ״בוודאי״ ענה הבחור, שימו לב שיש רחובות בהם מותרת החניה רק לבעלי תו חניה מקומי. שמנו פעמנו במרצה חזרה כדי לבדוק אם לא פספסנו תמרור המבטל את התמרור הקודם. נשימת רווחה. אין. או שגנבו מתכות דרומיים שמו לפנינו מכשול. חזרנו למלון בדאגה מופחתת. הבל בוי, כדי להרגיענו סופית, הציע שנפעיל פאנגו. ״זה ברור״ שלפנו יחדיו, ״הפעלנו פאנגו שמנו תו נכה, הצבנו שומר ראש לרכב ואף נהג תורן היושב בהיכון עם מנוע מונע״. ליתר ביטחון בבקשה תשקים אותנו ב 2 לפנות בוקר כדי שנקפוץ בעצמנו לבחון שהכל כשורה. אז זהו אנחנו כאן עם פספורט מקומי ושברי הליכה.