 שם את האדאג'יו מתוך הקונצ'רטו לפסנתר מס' 23 של מוצרט. פסיעות יחפות בחשכה. נגיעה רכה. ליטוף. חיבוק. נשיקה ארוכה. מעביר יד בשיערה. היא הודפת אותי אחורה, על גבי, ורוכבת עלי. אנחנו מתנשקים. היא שולחת יד, ונוגעת בי, שם. אוה... אחרי כל השנים זה עדיין מעביר בי זרם. אני נשען לאחור, גבי כנגד הקיר. היא יושבת עלי. נוגעת בי, נוגעת בעצמה. היא שקועה בעצמה עכשיו, ואני מנשק את שדייה, וחושב לעצמי שאין כמוה. בחיי, שאין.<br /><br />המוסיקה נגמרה. שקט. החדר חשוך. אנחנו שוכבים חבוקים, ראשה על חזי. "אז איך הולך לך באתר?" היא שואלת. "כלום, בינתיים", אני עונה. "ולך?". "פניתי לכמה. נראה מה יצא".