המסיבה הטובה בחיי

עולץ ושמח,סובב לו התוף.ומתי יעצר את זאת אין לדעת.אך כל עוד הוא סובב ואור שם דולק,באי המסיבה מאושרים. ממאורתו,שוכב שם חסר צורה ומבסר רעות.עייניו יוקדות וחסרות רחמים.מחכה בסבלנות אל הטרף. בתוך בליל פיסות העור הלחות אני מוטל מתנשף.סביבי שאריי אנחות.על זיעתם מבריק אור הניאון שמבסר כי כולם כבר מתו. מחייכת אליי ומלטפת ראשי.הרי עוד מעט יכבה האור.הזמן יעצור.ואולי...אולי הפעם. היא תחלוב עוד משארית כוחותי ותצהל כשאפול אפיים מתנשף,עונג...מושפל. סיבוב התוף מאט,מי ידע.שהפעם.הקליע יתיישר עם הקנה.באותו הרגע פרץ החוצה ממאורתו ורץ אליי,טפריו שלופות.היא מחייכת. גופי נחבט בחוזקה ברצפת השיש השחורה כשקפץ עליי וקרע את ורידי צווארי.הוא מנער ראשו.קורע את עורי.,דם ניתז לכל עבר. ואני שקט.דומם.ליבי מאט...אבל אני מתיישב ליידו כשהוא בוהה בי ומגרגר עליי באזהרה. ואני אומר לו ״ספק,את עבודתך עשית.סור לך״.וכך עושה הוא. מבתינו מצתלבים ואת ההדק סוחטת.לשונה בתוך פי וטעם העשן חזק עימה.עשן בקצה ידה.עשן מגופי המנוקב.ומסביב העולם עולץ לו.וכולם שמחים.