חמישי שהיה.

השעה עשרים אחרי אחת עשרה ומתחוור לי שסיימתי את עבודתי. אני מברך את חברי בספ"ש נעים וכמעט מקפד חיי בריצה מטה אל החניון,אני נרגש. רכבי נושא אותי בזריזות מעל הגשר ואז שמאלה, עכשיו רק נשאר לחנות את הטרחה הזו. זוג נאה ומחוייך מסמן לי לעקוב אחריהם לחניה המיוחלת, אני חושב עליהם לכמה שברירי שניה ומודה להם כשהם חולפים על פניים ונעלמים להם לנצח מחיי, בזריזות שולף מתוך תיקי את כל האביזרים הדרושים ויורד מטה אל הרחוב הראשי. אני מתיישב בסוף הבר,בקצה,בוחן בעדינות את שסביבי,אתם לא כאן... אבל זה בסדר,אתם כבר תגיעו. הדקות חולפות להן ואחרי מספר חילופי מבטים עם הנוגע בדבר,מוגשת לפני כוס יין מבעבע. עיניים רווקות לוטפות אותי, מנסות\לא מנסות ללכוד את מבטי. אבל לא בשבילכן הגעתי הנה לקצה הרחוב ולפני הגשר. אני מוחמא, אני לא במיטבי... לא כך דמיינתי לי שנפגש, כשאני לאה וטמא מיום העבודה,אני לוגם קלות וישר מרים מבטי,אולי הגעתם בזמן שריחפתי לי. שאון המוסיקה מתערבב עם געש הקהל לב המקום מזרים לתוכו ומתוכו עוד ועוד רווקים,רווקות וזוגות, הזוגות מנהלים שיחות רפויות בעוד שהבודדים תרים אחר פיסת בשר אופציונלית,ואני תר אחר מבט,ניצוץ, לוגם לחיקי עוד מהיין...ושוקע לי. מבלי משים עיני נעצמות ואני נודד,ואתם שם. וגם אתם לאים מתפקידי היום,יפים,נקיים. ואתם מאתרים אותי,מסתודדים,מחייכים,ואז ללא כוונה,בתיאום,אתם בוחנים אותי, אני שם לב אבל לא מסגיר זאת. כמה רפרופי מבטים שמפעם לפעם מצתלבים ואז זה קורה. חוט דק כשערה נמתח ביננו ונוצרת אינטימיות עדינה,והסביבה כלא קיימת... אני מחייך אליכם,אתה מניף כוסך לכיווני ואני משיב ואת מחייכת. עיני נפקחות כשלחיקי נלחץ מרפק שמחובר לבחור רעשן שנכנס למקום עם חבריו. אולי הפסקת סיגריה קלה תעורר אותי מהפנטזיה הזו בה אני טובע. בחוץ מתגודדים להם בקבוצות רוויי אלכוהול במידות שונות,אני שואף את הסיגריה ומתיישב בחזרה מול כוס היין. לב המקום ממשיך בפעימותיו וליבי שלי מזרים את המשקה בין חלקי גופי. אתם ניגשים אליי ומזמינים אותי לשיחה במקום שקט יותר, הדלת נפתחת ומתוך הדירה מגיעים אל אפי ניחוחות ביתיים,חמים,מרגיעים. אנו מכירים בזהירות וצוחקים כשהנינוחות מכסה אותנו בשמיכתה הרכה ואתם חולקים איתי את ההיסטוריה שבסופו של דבר הובילה אותי לכאן,אליכם. אני מתוודא בפניכם על חוסר הנסיון שלי ומשתף אתכם שאין ברצוני להשתתף באופן פעיל אלא לצפות בתשוקתכם הסוערת,אתם מתלטפים רכות כשהבגרים מתחילים לנשור מעליכם. אני מהופנט מיופיכם. אתם נושקים זה לזו,ואני חוטף עוד מרפק בצלעות מהמגבניק השיכור לידי... ומתעורר. אתם לא שם,השעה מאוחרת ואני מצר על היעדרותכם...ולמה? הרי אתם פרי דמיוני בלבד. ובכל זאת יש מידה של אכזבה בליבי. "זה לא נשלט" אני לוחש לעצמי בזמן שאני משלשל לכוס הבר את התשר. אולי בפעם הבאה תהיו שם.אני עוד אמשיך להופיע כאן... אולי יום אחד נפגש. סליחה על החפירה לילה טוב פן