וכל הכבוד לצה"ל

בוקר יום ראשון תמיד היה הבוקר השנוא עליי. עוד בבית הספר היסודי, לי הייתה שביזות יום א' ולכן כשגררתי את עצמי לרכבת ביום ראשון האחרון השביזות ליוותה אותי. לא עזרה העובדה שהאוטו שלי נתקע בבוקר- מה שחייב אותי לקחת את הרכבת ולהגיע באיחור למשרד. אז ביטלתי את כל הישיבות של הבוקר, לקחתי את הרכב למוסך ועשיתי את דרכי לרכבת בשביזות יום א' האופיינית לי. התיישבתי במושב האחרון בקצה הקרון בתקווה לקצת שקט. מיד איך שהתיישבתי התיישבה לידי חיילת צעירה, אדומת שיער, עורה לבן וצח כשלג, עיניים ירוקות מרתקות. בהתחלה התבלבלתי, השעה כה מאוחרת, כולם כבר בעבודה, הקרון ריק לחלוטין. דווקא לידי? היא בטח תירדם לי על הכתף ואבלה את הנסיעה בתור כרית אנושית. מבט חודר מצד הנאווה במדים עצר את מחשבותיי כשפגע בעיניי. מבט כזה שמשאיר מעט מאוד מקום לספק, מבט כמהה שאומר – אני רעבה, ומצאתי טרף קל. היא אינה מורידה את עיניה, ואני על המוקד, לחיי סומקות, חלציי מתעוררים.   "לי קוראים יעל. איזה קור הא? " היא שולפת שמיכה כרבולית כחולה "כן, ממש" היא פורסת את השמיכה גם עליה וגם עליי. רגע ארוך של שתיקה, עיניה מתמקדות בי ושפתיה מתקרבות אליי לאט לאט, אבל כל כך מהר. טעם שפתיה על שפתיי ממכר כלכך וחזק כלכך, מכלה את כל כולי. חיוך פוגש חיוך, שדיה נצמדים אל גופי ואנו מתחילים להתגופף. יד מבליחה מן החוץ הקר אל גבי, אל ישבני, אל בטני וגוררת צחוק מגלגל. היא מסתכלת עמוק אל תוך עיניי ויורדת לרצפה על ברכיה. אני רוצה להגיד רגע, אנחנו  בקרון רכבת, ומה אם מישהו ייכנס. אבל במקום זה ידיי פותחות את מכנסיי ומפשילות את תחתוניי. היא טורפת אותי ללא מעצורים עדין אבל חזק, לאט אבל מהר, עוד ועוד, מייללת מעומק גרונה, מיוחמת מעומק חלציה, שולחת את אצבעותיה לשחק בתחת שלי. מעולם לא חשתי ריגוש כזה, סיפוק כזה, אושר מיני כזה. פתאום היא מצווה "עכשיו אני" ושוב למרות כל הצלצולים שבראשי, ובגלל החשש שייכנסו לקרון אנשים, בגלל הריגוש שייתפסו אותנו, ידי ורגלי מצווים, שפתיי נושקות לשפתי הכוס הנאה שלה, הדגדגן שלה נפוח ורטוב, פתאום התחלפו היוצרות, עכשיו היא הטרף, לשוני מלטפת ומרפרפת את הדגדגן שלה, את שפתי הכוס שלה. פי מכסה את כל איברה, לשוני מרקדת עליה ללא מעצורים. אצבעותיי נכנסות אל גופה, משחקות בה, עד כדי אנחות שמתרבות ומתגברות ליללות ומתרבות ומתגברות  לצעקות. היא זורמת עליי, פרצופי רוחץ בה. היא נרגעת, מלטפת את ראשי ומזמינה אותי להתכרבל תחת השמיכה. אני מתיישבת לידה ומחבקת אותה. איזה כיף שיום ראשון, כל הכבוד לצה"ל