איש עם סירה

היי. חזרתי לרגע. התגעגעתי מעט. מניחה פה כמה מילים בינתיים.... איש עם סירה. . . נחל הירקון. סירה צרה . איש אחד יושב בה. שערו מעיד על נפשו הסוערת. הסוררת. הוא חותר קדימה .הוא צף על הזרם. עיניו הכחולות מביטות. מסתכלות מרחבית על מציאות חדשה. על עצמאות בשליטה. שפתיו פשוקות בחיוך פנימי. חיוך שמחזיק סוד. חיוך שמחכה לבאות. לבאים. לדברים הטובים שעוד מלפנים. אני דגה אותו עם חכה וירטואלית. בעדינות ובסקרנות . הוא נתפס ברשת. ברשת שלי. ברשת החברתית שמזינה את כולנו. באיטיות ובסבלנות אני עונה על שאלון הכרות . תשובות שמכניסות אותו פנימה אל תוך עולמי. מכינה לו את הדרך. זורעת אבנים צהובות בשביל פתלתל. מתולתל. הוא עוד לא מבין באיזה ים הנחל אותו שתל. יש לי משימה. מפגש אחד. ועוד פגישה. זמן שיחה וזמן מיטה. והנה אני אפילו יודעת מה שמו ואיך כולם קוראים לו. האיש הזה. עם חולצת הכפתורים המשובצת. עם ניגודיות של ריבוע וזרימה של מעגל . עם נחישות של שור עם אומץ של לביא ועם רכות של קוואלה האיש הזה בא אלי להוציא אותי מתוך קופסה שאולי לא ידעתי על קיומה. *** ים. חוף דרומי. אופק רחב שוליים. שמש נושקת למים. מטחי קסאמים ברקע. כיפות מברזל שמנסות ללכוד את הטיל. יכול היה להיות מאוד אירוטי אם זה לא היה מפחיד . האיש .הדייג. המושך לי בחכה נמצא שם. בקצה המחצלת. אנחנו שותקים פנימה. אני מרגישה את נוכחותו. את חוזק אישיותו. את עוצמתו. השקטה. החזקה. הנעימה לי בדיוק במידה. עוצמת עיניים בכדי לראות אותו. עם חולצה חלקה. לבנה. לא מרובע ולא עיגול. יש פה התחלה טובה של טיול. מסתכלים בעיניים טובעים בכחול אל כחול . ידים מצטרפות באיטיות למגע. למחול. אני נמשכת אליו. הוא מושך בעיניי . הגוף שלי מתאווה. רוצה. חושק שיניח כבר את כפות ידיו עלי. אלי. אל תוכי. שידע אותי . שידע לפרק אותי מנישקי. מאחזקתי במציאות הקשוחה. אני רוצה להיות עדינה. להיות אישה. עגולה. מלאה. שלמה. העיניים מספרות בינינו סיפור. הפיות שלנו שותקים. ולשונות של אש מתחברות לנשיקות סוערות. מציצות אחת אל השניה טועמות ומודעות לעומק התשוקה. מגע אצבעותיו בפטמה השמאלית שלי כמו משחרר מכת ברק לתוך שידרתי. אני רוטטת בחוזקה. גלים של עונג שוטפים אותי ואת החוף שאיתי. גאות של תאווה והשמש מכה בקו האופק בו סירת דייגים מתנדנדת פתאום בחוזקה. רבה. ידיו מלטפות אותי. בעדינות של צדפה הוא חושף לי את הפנינה .מקלף שיכבה ומזיז שנייה. חושק עמוק את הוויתי. את מיניותי. את הארוטיקה הנשית שקיימת בי. אני חשה. אני בשיא. אני נמצאת מעל פני הים נושקת לקו המים. פנימיותי מחפשת את הטיל שלו . את מסלולו הקישתי לתוכי. והוא מקצה הקשת מגיע חזק. הוא חודר אלי. הוא שוכב מעלי.ליבו דופק על ליבי. הוא מסתכל בעיני ולשונו שגורה בפי. אגן לאגן אנחנו זזים בקצב שלו . אני בשיא. הוא מחזיק אותי שם. לא נותן לי לרדת. לא נותן לי לעלות. אני קו של דופק במכשיר של נשמות. טובות. בשיא תחושותיי מרפה ומכווצת. משחררת נוסקת עולה ויורדת. ברמה מאוד גבוהה של ריגוש נשלטת לחלוטין. כרוכה ברשתו לכודה ומשוחררת. מאושרת. עוצמת עיניים ונותנת לגל שלו לקחת אותי אל עומק סערתו . מחזיקה בגבו. שורטת אותו. הוא נוהם כאריה. מתפנק כקואלה ונוגח בי כמו שור. אני נמשכת על גלי הים שלו מעלה ומטה ומעלה יותר. חווה את המולטי במעגל מתגבר. בספירלת האינסוף הקצב עולה הנשימה גוברת. כיווצי הנרתיק שלי גורמים לו לצעוק. אל השמים. אל השמש ששקעה אל הירח שעלה. אל הכיפה מברזל שמתייחדת עם טיל שביחד איתנו מתנפצים לחלקיקים. מואצים. מוחפצים. כוכביים . קרניים של לייזר אדום שחודרות את המים הכחולים. שממיסות את הקרח הלבן. שמפיצות אדים של צבע ורוד. שנוזלים וניגרים על גופינו כמו חלב של צמח בשרני וירוק. הקשת לאורכה. לרחבה. לעומקה פועמת בגופינו. ו - שקט. אינסוף. נשימה. אחת . ובבת אחת אנחנו שוב על החוף. על מחצלת של קש. בין דייגים ורצות . הדייג שלי . מחזיק החכה שלי. מתיישב בסירה הצרה שלו . סירה של איש אחד. שערו מעיד על סיפוקו. הוא חותר קדימה .הוא חוזר אל הנחל. אל המטרה הבאה שלו. משימתי הושלמה. אני מסתכלת מרחבית על מציאות חדשה. שמחה וקצת עצובה.