אני וניקולא...היסמני"ק

המשך הסיפור הזה...מוקדש לרינה הדרוזית ולכל הדרוזים באשר הם! זה הזמן לארוחת צהריים , מסעדת "המעיין" בכפר כנא מזרחית אותנטית...וטעימה, כולנו נכנסים פנימה , את פנינו מקבל אבו ליל בעל המסעדה. כלקוחות קבועים שלו, אנו מקבלים פינוקים על חשבון הבית והאוכל תמיד...טעים, אבל, על חשבוננו! היסמנקי"ם ג'נטלמנים נותנים לי להיכנס למקום מושבי ראשונה, ומיד צמוד אליי מתיישב ניקולא. שאר החבר'ה מתיישבים אני וניקולא מתחככים ברגליים בכוונה? לא בכוונה? מה זה משנה... אותי זה מדליק, ונראה שגם אותו, מבט מהיר לעבר המפשעה שלו מסגיר שגם אותו מדליק. האוכל נערם אל השולחן, חומוס כמו שחומוס צריך להיות, סלטים, פלאפל...וקבאב . הרעב, והאוכל הטוב משתלטים על כולנו...בין לבין נגיעות קלות ביני לבין ניקולא. החרמנות מסתבר ...גורמת לתיאבון בריא, ואני אוכלת כמו שלא אכלתי מעולם. לאט..לאט...שובעת, ומד החרמנות עולה, ועולה. החשבון מגיע לשולחן, החבר'ה הטובים שלי לא מרשים לי לשלם, וחולקים בחשבון. יוצאים לכיוון הרכבים החונים בחוץ, ניקולא משחרר את חייליו הביתה. פונה אלי ושואל " אפשר להזמין אותך לכוסית אצלי במשרד?" ואני, רק חיכיתי להזמנה שכזו..."כן, אפשר" אני עונה. והולכת לכיוון הג'יפ השחור שלי שמחכה לי בחניה, ניקולא הולך צמוד אלי ושותק. מניעה את האוטו, מדליקה רדיו וברקע שיר של עמיר בן עיון "מזל שיש אותך אני שקוע בנסתר שבך אוהב מה שגלוי אני עבד לחוכמה שלך ואין בך כלום שפוי איזה מזל איתך " ואני עם חוסר השפיות שלי...מחייכת וסקרנית לגלות מה יקרה עכשיו. "תגיד ניקולא, אתה נשוי?" אני שואלת "כן" מגיעה תשובה קצרה. "גם אני" אני עונה מסתובבת לעברו ומחייכת. הוא קצת נבוך, אותי זה רק מדליק יותר. הוא מקבל שיחת טלפון, ונראה כמו מישהו שניצל בדקה התשעים. הגענו לתחנה, עוברים את היומנאי החביב וממשיכים לעבר החדר שלו. הוא פותח את הדלת, סוגר ונועל אותה. אני עומדת מולו ואין בי כלום שפוי, רוצה רק להזדיין איתו. הוא פותח ארונית קטנה לבנה שניצבת בפינת החדר, מוציא בקבוק בלאק לייבל חדש. שני צ'ייסרים מוזג לתוכם, מושיט לי צ'ייסר ומושיט לעברי להרמת כוסית "לחיים" אני מתקרבת אליו, צמוד צמוד...מסתכלת לתוך עיניו הכחולות, ומחזירה לו "לחיים" יודעת שהיום יקרה משהו שחסמתי, אני מקלפת מעלי עוד קליפה...אני? עם ערבי? דרוזי?נוצרי? לא חשבתי שיקרה...המשקעים האלה, שאנחנו לוקחים על עצמנו...מוסיפים לגוון חיינו. יתכן וגורמים לנו להפסיד הנאות? ולמה? רק בגלל דעות קדומות? מרגיש לי מטומטם. הוא מתקרב אלי, שפתיו נוגעות בשלי, התחושה הזו...שממלאה אותנו, תחושת התרוממות הרוח, החרמנות...הפרפרים בבטן, כל התחושות הנעימות בגוף מציפות אותי, הוא מריח נפלא... הוא מרגיש טעים, ואני נענית לו בנשיקה מלטפת...טועמת, לאט..לאט...חודרת עמוק פנימה. נשיקה רטובה, עם לשונות מתגלגלים...נשיקה מלאה תשוקה וסקס... שולחת יד למטה אל מכנסי המדים שלו פותחת כפתור...כפתור...ומתגלה לו "פרח" יפה.. עמיד...ומוכן לפעולה. דוחפת יד פנימה, רק כדי להבין עם מה אני מתמודדת פה, ואכן...יש כאן ...יאמי, יש! יש המשך...את ההמשך שלי. יכול להיות גם המשך אחר אם בא למישהו/י מוזמן לכתוב המשך משלו ואם לא לכתוב אז לפנטז המשך משלו.... נשיקות חגית