ביקור הגברת

לא לא, היא לא זקנה, ממש לא. גם לא מיליארדרית - רק משתכרת נפלא. היא גם לא רוצה להרוג אף אחד, או לדפוק אף אחד. רגע. אמממ… בעצם, אולי לדפוק היא דווקא רוצה. "אל הבית באה גברת עם ריחות מעיר אחרת"... ...היא אוהבת את השיר החמוד הזה. נכנסת אל הבלגן שרק התחלתי לסדר ועוד עבודה רבה לפניי. נצמדת לדלת שנסגרת אחריה, ומיד מתנשקים. אשתי נמה בחדר הסמוך, והבת שלי יוצאת מחדרה למקלחת בלי להבחין בנו, בעודנו מחסלים חבילת ליצ'י במטבח. כשאני צריך לעזוב אותה לכמה דקות, אני משאיר אותה עם המחשב שלי בחדר העבודה. טוב, זה לא שאני יכול ללכת בלי קודם לרדת על ברכי ולנשק אותה כראוי לדקה. אחר כך אני רק מקליד את הסיסמה שלי עבורה, ומיד נפרש בפניה… מה אם לא מסך "האתר" (כן כן, זה שאתם בו כרגע). היא מתנתקת ומתחברת מהפרופיל שלה, בעוד אני מתפנה לעיסוקיי שמעירים את אשתי. אני שב לחדר העבודה בעוד אשתי מתקלחת. הגברת מניחה ראש בשקע הכתף שלי, ואני מלטף אותה קצת בזרוע. כשאני עובר ללטף את הלחי היא לוחצת אותה אל היד שלי בתנועה האופייני לה. לפעמים כמעט קוראת לי בשמו של אהובה… יש לה נטייה להחמיא בכך לשנינו, פעם שם ופעם פה. שומעים את דלת חדר השינה נפתחת, והיא קמה מעלי, למרות שממש בסדר שאשתי תראה אותנו ככה. יוצאים לטייל בעיר. מדבר שוקק חיים. כל כך הרבה תנועה - והזרות מסתירה אותנו מעיניי כל. אשתי והיא מלהגות, על האקס שלה, ששתיהן אוהבות כל אחת בדרכה. על העסקים שלהן, שגם שם הן מוצאות הרבה מהמשותף. אני צועד ספק לידן ספק בנפרד, נותן להמון הנוהר אל בתי הקפה לחצות בינינו, קולט בין קולות העיר שבבים משיחתן ונהנה מכל רגע. אשתי מתנצלת שהיא גוזלת ממני רגעים יקרים עם כדור האופטימיות הקופצני (והמאד לא-כדורי) הפוסע לצידה. אני דווקא עף על זה שהן ככה יחד. מאוחר יותר הבת שלי, שיודעת בדיוק מה טיב הקשר, תפרגן בחיוך שהיא חמודה. כמה פשוט! ככה צריכים להיראות החיים. כן, גם כשבהפסקה.