המחיר הוא שכולם יידעו 3

המחיר הוא שכולם יידעו (נוסף פרק 3 בתחתית, ונערך חלקית פרק 2). * חתול סקרן, לבקשתך (עם טוויסט אולי) ------------------------------------------------------------------------------------- --- חלק 1 --- -------------- קיבלת מה שרצית, וכאן מתחיל התשלום. הפנטזיה שלך הייתה נפוצה. לא גרנדיוזית לכאורה. אנשים פה עושים דברים הרבה יותר משוגעים מזה. אבל זהו, שאת לא בדיוק "אנשים פה". את ילדה טובה שמתנהלת בדרכים המקובלות… ולפתע את כאן. הרי לך די בהצצה באתר כזה כדי להעלות סומק על לחייך. רצית שזר יגע בך. בלי שתדעי עליו מאומה. רצית שמישהו יידלק עלייך עד כדי כך שלא יתאפק ויניח ידיו עלייך ללא רשות. ובעלך הסכים. התלבטתם… האם הוא יהיה נוכח? אולי לשם הגנה? איך הוא יגיב? אבל כל אלו פחות עניינו אותך. שבועות לקח לך לאזור אומץ לספר לו על הפנטזיה. וכשהתחלת לספר, הלב שלך דפק בגרון והבטן התחתונה שלך הייתה מכווצת בדאגה וחשש מתגובתו. ככל שהשתחררו המילים, וראית שהוא לא נבהל, נוסף דגדוג קטן לכיווץ שבבטנך. משהו פנימי יותר, חריף ומתוק. ואז הבנת שהוא חושב שאת מתכוונת לממש את הרעיון הזה. ושהוא תומך בך! ונבהלת. כך שבסוף דווקא הוא היה זה שהצטרך לשכנע אותך לממש את חלומותייך. בימים הבאים הסתובבת עם הדגדוג הקבוע הזה. היית חסרת מנוחה בעבודה. התחלת להשכיב את הקטנה מוקדם לישון, ואז להשכיב את בעלך. לפתע את למעלה. לא עושה איתו סקס - מזיינת לו את הצורה. (התחננת שלא אתאר אותך ככה. אבל אמרתי לך. הזהרתי מראש: יהיו הרבה תיאורים כאלה. אל תתחסדי, כי את הרי לא חסודה. את יודעת את זה טוב מאד. קבלי אותו כפי שהוא, את התיאבון המיני הפרוע שלך). לאחר תקופה הריגוש דעך, והתחלתם לשקוע בחזרה לשגרה. לא היה לך מושג שחזרה לשגרה זה לא מה שבאמת קורה… עד שלילה אחד כשהקטנה נרדמה, חזרת לחדר בשקט, והפתעת אותו בוהה באתר עם הזין ביד. ברגע הראשון הוא הסתתר נבוך. אבל ניגשת אליו בחיוך מבין, הצצת מעבר לכתף שלו, והושטת יד ללטף את ידו שעל הזין. ועל הדרך גם את הזין, למה לא? הוא פישק רגליים וחזר לאונן - ואז בפתאומיות חדל, קם, והושיב אותך במקומו בכיסא המשרדי הפשוט. הוא ביקש שתתחילי לגלוש ותגידי מה מוצא חן בעינייך. ביד רועדת על העכבר התחלת לחקור, והוא התיישב על המיטה וצפה בך מוקסם, ולא הפסיק לאונן. הריגוש שלך הקסים אותו. הוא נדלק מעצם העובדה שאת שם, אך בעיקר נדלק כשהיית מדברת קצת על מה שאת רואה. וברגע מסוים כשהצבעת על פרופיל שנראה לך מעניין, לא יכל להתאפק יותר. הוא מלמל משהו נבוך, סמוק כולו, כרע כשברכיו על הרצפה והוא מאונן בקצב תזזיתי, משפשף את הראש האדום של הזין שלו על בהונותייך. מעולם לא עשה זאת לפני כן. גם לא השמיע קולות ריגוש כמו אלו שבקעו ממנו ללא שליטה בעודו מכוון להשפריץ את זרעו אל תוך החריצים שבין הבהונות. אחר כך המשיך דקות ארוכות לגנוח תוך שהוא משפשף את הזרע הזה כמו קרם אל עורך, מעסה בידיו את שתי כפות רגלייך, ואת איברו המתמלא מחדש. את ישבת כל הזמן הזה שקטה כמו עכבר, ואפילו המשכת לשוטט בין הפרופילים והבלוגים והקשקושים בפורום. רק כשקמת לישון (הוא ביקש שלא תשטפי רגליים) הוא ראה את הכתם המכובד שעל ריפוד הכיסא. הוא נרדם במהרה, ואת הוספת לנענע את בהונותייך הדביקות שעה ארוכה לאחר שסיפקת את עצמך. מחשבותייך סערו ורגשו כשההבנה מחלחלת ועוברת תהליך עיכול: הפנטזיה הזו שלך עתידה להתממש - אין דרך חזרה. למחרת בלילה הנמכת קצת את הכיסא, סובבת אותו כך שהמשענת פונה לעבר המסך. התיישבת על הזקפה שלו, וכך המשכת לגלוש, כשהוא נע בתוכך בגבו לאתר, ואת מתארת לו מה את רואה. כשצצו דברים מעניינים במיוחד, הוא סובב את הכיסא כדי להציץ. הדליק אותו שמדובר באנשים אמתיים כמוכם, שמממשים פנטזיות. הוא אוהב ציצים גדולים, לא כמו שלך. וכשהצצת לפרופיל בו מצולמת אשה בעלת חזה גדול וחשוף, הוא פלט "וואווו!"... ואז הוא פלט "אוווו!"... ואז הוא פלט לתוכך. ומאוחר יותר באותו לילה, שלחת לי הודעה ראשונה. ------------------------------------------------------------------------------------- --- חלק 2 --- -------------- "אני חייבת לדבר איתך." זה כל מה שכתבת. איך אני יכול להתעלם מפניה כזו? התלבטתי מה לענות. הפרופיל נראה חדש, לא מוודא, בלי תמונות. הדבר היחיד שמשך את מבטי ונתן לו צביון אמין היו השמות שלכם (צופה בן- 38 מפנטזת בת- 33) והטקסט התואם לשמות הללו, שבעלך כתב כשהקים לכם את הפרופיל. - מעוניין לממש פנטזיה הטרוסקסואלית לאשתי אנחנו חדשים מרוגשים לא מנוסים מגששים לדרכי ביצוע לא לפנות אלינו בינתיים - השילוב של הטקסט שלו עם הפנייה איפשר לי רק הצצה קטנה ולא די אינפורמטיבית לעולמכם - אז החלטתי להמתין שתהיו אונליין. לא נאלצתי להמתין הרבה. למחרת בערב שוב הייתם בין הפרופילים שהציצו לנו. נראיתם נוכחים אבל לא פנויים לצ'אט. התעלמתי מהנורית האדומה, ופניתי: "נו, אם את חייבת אז לא אמנע זאת ממך". הוא לא הבין מה אני רוצה מכם, על מה אני מדבר. ולי לקח כמה שורות התכתבות הזויות להבין שהפעם הוא זה שעל המקלדת. אז הסברתי לו שאת פנית אלי, והוא כתב: "אה הבנתי באמת מפתיע אותי" ואחרי עוד רגע הוסיף: "וואו! רגע קורא לאשתי" (כיום אני יודע שכשהבין שיזמת לפנות למישהו, נעמד לו על המקום). חיכיתי, משועשע מהצורך לנחש את סימני הפיסוק. אחר כך חיכיתי עוד קצת. נו טוב, כמה זמן אפשר להישאר משועשע? לא היה הרבה מה לעשות באתר, אז עשיתי כמה שכיבות שמיכה וכפיפות בטן. ועדיין הצליל של הצ'אט לא נשמע. לבסוף החלטתי לפתוח חלון אחר כדי לעבוד קצת, ולהשאיר את סווינגרס דולק ברקע. גלשתי בין גרפים ונתוני סוף רבעון של כמה חברות קטנות. אפילו החלטתי על רכישה - אבל לא הספקתי לבצע את הטרנזקציה, כשנשמע הצליל. (בדיעבד גיליתי שחסכת לי הרבה כסף). כאמור, המחיר הוא שכולם יידעו. אז אני חושף את התכתובת מילה במילה, עם כמה הערות שלי. -"שלום." זה כל מה שכתבת. -"שלום לך מפנטזת. במה אני יכול לעזור?" התמהמהת. בחדר השינה שלכם הצופה ירד עלייך בחיבה שאת חנונית, והאצבעות שלך רעדו ובלבלו בין הקלידים שעל המקלדת. לבסוף נכנסה הודעתך. -"אני באמת מפטזת. אבל א עודעת איך לממש וזה מפחיד אותי." לא הרבה מידע. ממש לא ברור תפקידי בנידון, ומדוע פנית דווקא אלי. חיכיתי קצת אבל לא נכנסו עוד הודעות. -"אוקיי, אני מקשיב." -"מממ…" ענית נבוכה. ואז החלטת להקליד עוד, וההודעות שלנו נכנסו בו זמנית. -"יש לי בעיה לבצכ את זה מבחינה טכנית." -"אם לא תסבירי במה מדובר, יהיה לי קשה לעזור :}" -"כן. אתה צודק." -"הפנטזיה זה שגבר זר שמתחיל אעתי. אבל אני לא יכולה לתכנן וגם שיתחיל." -"אני לא בטוח שהבנתי נכון. אנחנו זוג. את פנית לזוג, שפוגש רק זוגות ואת מחפשת גבר… האתר מלא גברים. ולגבי התכנון, לא הבנתי את הבעיה." -"פניי אליך כי ניראה לי שאתה ותיק ותמיד עונה. והבעיה איך לעשות שזה יהיה ספונטני." -"נראה לי שאני מתחיל להבין. את רוצה שגבר יתחיל איתך, ושזה יהיה באמת ובתמים ספונטני - גם מצידו. ככה?" -"כן." -"זה באמת מאתגר. מילא אם זה היה ספונטני רק עבורך… אבל אם גם הוא צריך להיות ספונטני - איך תתכננו :)" -"אז אי אפשר?" -"את שואלת אותי?" -"כן" -"זה קצת מצחיק, אבל את יודעת מה? אני אחשוב על זה." -"נחמד מצידך, תודה." -"מה תודה?..." -"?" -"נו, את כבר מכירה את ההמשך… חחח" -"אההה, חיחי. כן, נו. אני כבר ערןמה." -"באמת?" -"למה לי להגיד סתם?" -"לא יודע. למה באמת?" -"אתה רואה? אז תאמין לי." -"המממ… אולי." -"מה אןלי? להאמין?" -"הרי אין לי הוכחות…" -"זה לא פייר… אין לי איך להוכיח!" -"יש." -"??" -"סתם… לא רוצה להלחיץ אותך." בשלב הזה שוב הרגשת דקירות נעימות בבטן התחתונה, עליהן סיפרת לי בהמשך. -"להלחיץ? אתה לא מלחיץ. אבל אם אתה לא רוצה הוכחות לא צריך." -"לא שעירום *כזה* חשוב לי… אבל מה רע לי בהצצה?" -"איך?" הזמזום הנעים הזה בתוך הראש שלך, מעין שיכרות קלה לפני שאת לוקחת עוד צעד. המשיכה הזו מבפנים בבטן. הסומק בלחיים. והצופה שחזר לחדר והחל להיות באמת צופה. -"יש לך ג'ימייל? הנגאאוטס?" אחרי מעט הסברים התקנת הנגאאוטס בסלולרי, נענית להזמנה שלי לשיחת וידאו, וכתף חשופה עם מיטה מבולגנת ברקע נגלו למסך המחשב שלי. גם נשימותייך נשמעו, כבדות מריגוש. היה בך דחף לצעוד קדימה, להיחשף. רצית שיחשקו בך, בפועל, בעדינות נחושה (לא שריקה של ערס ברחוב), אז לא היה קשה לדובב אותך להרחיק מעט את הטלפון ולחשוף פיטמה, שדיים, ואת שאר גופך. ההתרגשות הבוסרית שלך, הרעד בקולך, ריגשו גם אותי… אבל שיא הריגוש, כזה שלא היה לי כבר הרבה זמן, היה ברגע בו הפתעת אותי כשפנייך היפות ניבטו מהמסך, עינייך מביטות לכיוון הצוואר שלי (בגלל שלא הסתכלת אל המצלמה אלא אל המסך). באמון עיוור הרחקת את הטלפון, והמשכת לשאול אותי אם אני מעדיף זווית כזו או כזו... חזך ופנייך נראו בו זמנית. תמימות בוסרית. דחיתי לאחר כך את ההסבר על כך שיש אנשים מרושעים שלא יהססו להקליט שידור כזה, ואולי גם לעשות בו שימוש מאד לא ראוי. בינתיים נהניתי מאד מהמראה. "תגידי," שאלתי אותך "את בוחרת לא לראות אותי כרגע" (לקוראים: רק היא פתחה מצלמה) "האם בפנטזיה שלך - את רואה את הגבר?" ענית לי שאת מעדיפה שלא. הבעתי חשד קל שבעלך איתך בחדר, ואישרת שאכן כך. אז ביקשתי ממך להעביר לו את הטלפון. ממנו ביקשתי לעבור למצלמה האחורית ולהראות לי את כולך, והוא ביצע זאת מיד בלי בכלל להגיב לזה מילולית. אהבתי עוד יותר את מה שאני רואה, ותכנית הלכה ונרקמה בראשי. למרות המראה המרנין שלך, שאלתי אותו אם אפשר שאת תצאי מהחדר. "הוא מבקש שתצאי מהחדר." אמר קולו, קרוב למיקרופון. המבט שלך נראה מופתע, אבל לא שאלת מדוע. פשוט יצאת כשהמצלמה עוקבת אחרייך סוגרת את הדלת. שוחחתי איתו קצת. את כבר יודעת את זה אבל נספר גם לקוראים שהבחור שלך ידידותי, נח לצחוק, חסר שנינות בעליל, נבון, ומעניין. אחד שעשוי בהחלט למצוא חן… המממ… התכנית שלי הלכה לכיוון התגבשות. בינתיים רינה סיימה לעזור לגדול עם השיעורים ונכנסה לחדר. סימנתי לה באצבע על שפתיי להיות שקטה, והיא הקשיבה להמשך השיחה. בשלב מסוים אמרתי לו שאני סקרן איך הוא נראה. הוא החליף שוב למצלמה הקדמית, ורינה סימנה לי OK בחיוך. כעת גם אני התרגשתי. זהו! אני הולך על התכנית. אמרתי לו שנראה לי שיש לי רעיון איך לעזור לכם לממש את הפנטזיה. תחקרתי אותו, וגיליתי שאתם יוצאים לבלות די הרבה (כיף לכם שהסבים והסבתות קרובים ותומכים). התברר שמקומות הבילוי שציינת אינם רחוקים מהדירה שלנו - מושלם! אז הסיכום היה כזה: הוא מסמס לי יום מראש בכל פעם שאתם מתכננים יציאה, עם מיקום ושעה. אני דואג לכל השאר, ואת? …לך הוא לא אומר כלום. הוא שאל אם אסכים לצפות עוד קצת. הסכמתי כמובן, והוא קרא לך לחזור לחדר, וביקש ממך לדגמן קצת למצלמה. בשלב מסוים המצלמה התחילה להתנדנד והנשימות שלו נשמעו דרך הרמקולים במחשב. לרינה זה היה יותר מדי, והיא יצאה מהחדר, מעט משועשעת. אני זכיתי להיות הצופה כעת, במקום הצופה שלך, כשהמצלמה עוקבת אחרייך ניגשת לטפל בו במסירות. הסוללה נגמרה לכם דקות ספורות אחר כך, ולא זכיתי להציץ להמשך. למחרת בצהריים הצצתי באתר והייתה הודעה ממך: "נהנית?". ובהנגאאוטס המתינה לי הודעה זהה. אז עניתי שכן, והודעתי לך שיש לי דרך לעזור לך, והחוזה פשוט: אם אני מצליח להגשים את החלום שלך, אני חושף אותך בפני כל סווינגרס. תשובתך להנגאאוטס שלי: "כשקראתי את התנאי שלך הייתי… מממ... אני לא מאמינה שאני מספרת לך את זה... הייתי חייבת לאונן!" ומיד הודעה נוספת: "שיט אני מסמיקה לי פה באמצע המשרד." על כך עניתי לך: "מה הבעיה? לכי לשרותים לאונן שוב, שלחי לי תמונה של זה, וצילום מסך של השיחה לבעלך". "אני לא יכולה" ענית לי. "למה?" "זה… אוףףףף…!!!" ונעלמת לדקה ורבע שאז שלחת לי: "אתה משוגע! :)" "אני?! לא." "טוב… אז אני משוגעת… אוףףף… אין לי אוויר…" שאלתי רק: "?" ותשובתך לשאלה הייתה התמונה הנידונה. כעת נותר לך רק לחכות בסבלנות שמשהו יקרה. ובינתיים אימצת לך תחביב להדליק אותי מדי פעם, דבר שהדליק אותך אפילו יותר. כבר באותו ששי קיבלתי SMS. אבל קבענו עם הקבועים שלנו, והודעתי לו שהלילה לא יקרה כלום. אבל אמרתי לו לבקש ממך שתורידי את התחתונים במהלך שהותכם בבר השכונתי. שלוש שעות מאוחר יותר צפצף הסלולרי שלי, ובאחת המנוחות פתחתי אותו, והראיתי למאהבת תמונה של תחתונים דקיקות מונחות על שולחן עץ כהה לצד הבירה. מה שנראה תחילה פשוט, התגלה כמשימה הדורשת תאומים עדינים. במהלך שבועיים מותחים ניסינו להסתנכרן לבילויים שלכם. פעמיים מצאנו עצמנו יושבים על הבר וצופים בכם - אבל לא מוצאים הזדמנות לביצוע זממנו. או שהיה צפוף מדי, או שבאתם עם חברים. ובפעם השלישית גם היה צפוף וגם היינו אנחנו אלו שבאו עם חברים: הקבועים שלנו, שללא הועיל התחננו שנגלה להם מי "הזוג". (אתם כמובן). תכלס? הם ראו שם שני זוגות שנראו להם לפי התנהגותם חשודים כסווינגרים, ואתם הייתם אחד הזוגות הללו. את סרקת את המועדון במבטים כל כך רעבים שנראה שעוד מעט תטרפי מישהו. ( משחק נחמד, 'נחש מי פה סווינגר' ;) ) בזמן זה השתכללתי. חדלתי להודיע מראש לבעלך בלילות שידעתי שלא יקרה בהם מאומה, ואתם הפקתם לא מעט הנאה מהמשימות שהלכו ונעשו נועזות יותר ויותר. בחלקן כמובן זכיתי לצפות, ובלילות בהן לא היינו נוכחים, הייתי שואל שאלות לגבי המצב, ולפי תשובותיו מחליט מה המשימות. לאט לאט גם רינה החלה להציע רעיונות שובבים. בפעם הרביעית, הנסיבות סופסוף הסתדרו. מי יוצא בראשון בלילה? הפאב כמעט ריק, ואתם יושבים בפינה החשוכה שאימצתם, עקב המשימות שאני שולח בסמס. כרגיל התיישבנו על הבר, ולא הפגנו שום התייחסות לכיוון שלכם. כחצי שעה חלפה, שתינו כמה כוסיות, וספרנו שלושה זוגות ושני גברים שנכנסו, וזוג שיצא. החלטתי שהמתנו מספיק, והלכנו רינה ואני לשרותים. יחד. משם סימסתי לו שאלה: "יש אנשים בשרותים?" הוא ענה "חושב שכן" אז כתבתי לו: "יודע מה? יותר טוב. תעברו לשבת על הבר, עם הגב לכיוון השרותים. תודיע לי כשזה בוצע." הלוואי והייתי יכול לצפות בהתרגשות שלכם כשאתם מגששים דרככם לשם, יודעים שעוד משימה לפניכם. עד כה התבצעו המשימות בפינה שלכם. עצם המעבר לשבת על הבר נראה לכם כהשתוללות משולחת כל רסן. אפילו שטרם ביקשתי מכם לעשות משהו. שניכם סיפרתם לנו איך הרגשתם שכתוב לכם על המצח שאתם סוטים גדולים. "התיישבנו מתוחים מתי כבר יקרה אמאלה שלא יקרה" (כן, משגע אותי שהוא לא שם סימני פיסוק). "עכשיו ככה: היא נעמדת לצידך, אתה מרים לה את השמלה עד אמצע הישבן, וככה היא מתיישבת. צלם לי." תוך עשרים שניות הייתה לי תמונה. יצא מטושטש בחשכה, אבל מי שיעבור לידכם יתקשה לפספס את זה. ניחשתי נכון שמיהרתם לבצע כי כשאת עומדת את חשופה יותר. עניתי לסמס שלו: "תשאיר את הסלולרי בכיס, ולך לשרותים לשטוף ידיים." חיכינו, והוא לא נכנס לשרותים. במקום זה הגיע סמס "מה". אז עניתי לו: "אל תדאג. פשוט תעשה את זה". כעבור חצי דקה שמעתי מתאי את הדלת נפתחת ומיד אחר כך הברז נפתח. יצאתי מהתא, הצצתי לרגע בראי וזיהיתי שזה בעלך - אז טרקתי את דלת התא כסימן לרינה שבתא השני, ויצאתי מהשרותים. וואו! איזה מחזה נגלה לעיניי... חצי מהישבן שלך חשוף מלבד פס דק של תחתונים שלא ביקשתי ממך להוריד (מחשש שזה יהיה עבורכם יותר מדי). שמלה הדוקה שמבליטה את חיטובייך. לקחתי אוויר, ניגשתי מאחורייך, וחיבקתי אותך, נצמד בגופי לגב שלך, יד אחת עוטפת בחוצפה שד קטן מעבר לחזייה מרופדת, ויד שנייה אוחזת בסנטר שלך כדי שלא תסובבי אלי את הראש. הצמדתי ראשי אל עורפך, ומיד נשכתי תנוך של האוזן שלך. "בוביק… זה מה שהוא כתב לך לעשות?" שאלת. "אני לא בוביק" לחשתי לתוך אזנך, מודע לכך שקשה לזהות קולות בלחישה. היד שעל הסנטר הרפתה, הסיטה את שערך מעבר לכתף, ועברה לעטוף את הצוואר. בלי ממש ללחוץ, אבל באחיזה איתנה. היד שעל החזייה ירדה לעבר התחתונים החשופות, ומשכה את שמלתך עוד כלפי מעלה. את הפה העברתי לעורפך ממנו הוסט השער, ונשכתי קלות, מרטיב בלשוני את הקו בין השער לצוואר. "בוביק?" הפעם עניתי לך בקולי, הגבוה משמעותית מקולו הנמוך של 'בוביק' שלך: "אין פה שום בוביק. ועכשיו בלי להסתכל עלי, קומי!" לא נהמתי לעברך, אבל השתדלתי להישמע תקיף. נעמדת בבת אחת, כיסא הברים מושך את שמלתך עוד טיפה במעלה הישבנים. שבתי להצמיד אותך אלי. באותו רגע הביט בנו הברמן מופתע, ואז ניענע בראשו לשלילה בחיוך משועשע, כאומר: "ראיתי פה כמעט הכל - ועכשיו אני רואה עוד משהו". הוא לא התייחס מעבר לכך. אמרתי בשקט באזנך: "עכשיו זה יקרה. אמרו לי שאת לא רוצה לראות אותי. זה נכון?" לחשת "כן" רפה תוך הנהון קל בראשך. הרגליים שלך רעדו. כיום אני יודע שהיה הרבה פחד מהול בהתרגשות שלך באותו רגע. "אז אל תזוזי." אמרתי לך, הוצאתי מהכיס סרט בד אדום שהכנתי מראש, וקשרתי את עינייך. אני זוכר את מעט המילים שהחלפנו כאילו נאמרו אתמול: לחשת בחשש "איפה דורון?" "הכל מטופל. הוא יהיה איתנו רוב הזמן." עניתי. זיהיתי בך נטייה להישלט, אבל זה לא היה משהו מובהק, ולא הבעת רצון כזה. אז פשוט שאלתי. "את רוצה לתת לי יד ולבוא איתי, או שאני צריך להתקין לך קולר?" במקום לענות לי, ידך הרועדת גיששה ותרה אחר ידי. כשמצאת, לא סתם נתת לי יד, אלא שילבת איתי אצבעות. זה הפתיע וריגש אותי. באותו רגע ידעתי שאני נכבש. דלת השרותים הייתה סמוכה, אז לקחתי את התיק של בעלך, והכנסתי אותו פנימה, משועשע מהמראה שנגלה לעיניי - שהיה תואם בדיוק נחרץ למה שדמיינתי שיהיה. השארתי לרגע את הדלת מעט פתוחה, שתוכלי לשמוע את הקולות העולים משם, ואז משכתי קלות בידך לוחץ לאיתות שתי לחיצות עדינות באצבעותייך המשולבות בשלי. כך, קשורת עיניים, שמלתך לאט לאט נופלת בחזרה למקומה, הובלתי אותך בין השולחנות לעבר היציאה. בחנייה פתחתי את הדלת, עזרתי לך להתיישב, נכנסתי וחגרתי אותך ואז אותי. הכל היה מושלם: הקטן בטיול שנתי, הגדול לומד למבחן עם 'התאומים' ונשאר לישון אצלם. רק שלא נפגוש שכנים… בשעה כזו הסיכוי קטן. ------------------------------------------------------------------------------------- --- חלק 3 --- -------------- מאת: שי ויפית אל: זמר ורינה תאריך: 4 בפברואר בשעה 22:57 נושא: תודה וגם מה שביקשת אז קודם כל אין עליך. באמת. היצלחת להגשים לנו מעל ומעבר לציפיות ואנחנו אסירי תודה. כניראה נירצה להיפגש עוד פעם. אני יודע שאני רוצה לי הגיוון לא חשוב. ואם כבר מדברים על גיוון. אז לא חשבתי ביכלל לגוון. והיפתעתם אותי כהוגן אני שמח שזה גם עבר בשלום מצידה של חן הרי אי אפשר לדעת מראש ולא תיכננו דבר כזה אז הינה מה שרצית עם הישתדלות על פיסוקים. האמת הייתי מתוח קצת ניראה לי שהיגזמת. ואנחנו בכל זאת במקום קבוע שלנו וקרוב לבית ולא מעוניינים להגזים עם הפאדיחות אבל חן היתרגשה מהרעיון לגשת לבר. ואני כשהיא מיתרגשת גם אני מיתרגש ומאבד את הראש אז זרמתי איתך. ואז הישבן שלה חצי חשוף ואם ביקשת ממני לתאר לך במיוחד איך שאני הירגשתי אז הייתי מאוד מגורה והמחשבה שאולי מישהוא שמכיר אותנו ייצא מהשירותים הרגיזה אותי וההרגזה הידליקה אותי עוד יותר. כשניכנסתי לשירותים אתה יצאת והפנים היו מוכרות ביגלל שבאתם כבר כמה פעמים אבל האמת סחטיין כי לא חשדתי בכם שאתם קשורים ביכלל. הייתם מאוד דיסקרטיים כשבאתם תמיד. אז מה היה. יצאת ואני שוטף שם ידיים ויודע מה תיראה כשתצא כי אין סיכוי שחן מישתפנת. זה בידיוק הדברים שמטריפים אותה. בלי הסמסים זה לא היה עובד לה אבל עם זה כאילו היא היתחייבה ומוכרחה ועכשיו ההיא לא אחראית. רק פנויה להידלק. ואני מת ליראות את הפרצוף שלך כשתיראה אותה ואים תואהב את זה. ומיתבאס שהידיים רטובות עדיין. וסוגר את הברז כדי לצאת בלי לנגב אבל בידיוק יוצאת מישהי בתא השני ליפני שאני ביכלל מספיק לזוז מהכיור פשוט ניגשת ומחבקת אותי מאחורה יש עם יד אחת על הבליטה שלי. אני מודה שהייתי יותר מידי בהמימות מילדעת מה לעשות או שזה יגרה אותי ואז היא אומרת לי אתה מת לדעת מה קורה שם בחוץ עם אישתך נכון. אז עכשיו שהיא אמרה ביחד עם היד שלה מלטפת את הזין שלי מעבר למיכנסיים כבר ביכלל היתחלתי לאבד שליטה היא אמרה לי להוציא אותו החוצה ושעכשיו בטח הידיים שלך כבר מלטפות את התחת של חן. שלחתי יד לריץרץ שלי וניפגשתי עם האצבעות של רינה ופיתאום הירגשתי כמה שהכל אמיתי ולא האמנתי על עצמי ומה אני עושה. עד שביכלל היספקתי להתחיל לישאול את עצמי אם זה נחשב בגידה כי לא דיברנו על זה שאני עושה משהו. פוגש מישהי. הזין שלי כבר היה בחוץ ורינה משחקת איתו ואז עוצרת ונותנת לי להישאר באוויר ככה מקשיב למה שקורה בחוץ או מנסה להקשיב כי המוזיקה והדלת לא נתנו לישמוע כלום כימעט. אבל רינה רגע אני חייב להגיד לך היא לא ניראית ביכלל בגיל שלה. ואני לא יודע איך זה אצלכם אבל תיקח כמחמאה שהיא כוסית ובטח בא לך עליה מלא. אני מודה שגם לי בא. היא כל הזמן שיחקה לי במוח אומרת דברים. עכשיו אולי הוא כבר קשר אותה עם ידיים מאחורי הגב וכולם בפאב בהלם היא אמרה לי. ואז היא היחזירה את היד שלה לזין שלי ונתנה איזה שלוש משיכות שכימעט עברתי את הקצה והיפסיקה. אחר כך היא אמרה לי שאולי אתה מרים את השימלה עד הפופיק. הזין שלי היתחיל להיתנדנד מעצמו ואז רינה לחצה אותו חזק בבסיס שירד בחזרה ואמרה לי ששששש לא עכשיו עדיין לא. אולי גם התחתונים של חן משוכות לבירכיים והיא עומדת ככה או שהוא תלה לה אותם על הכתף ושלח אותה לישאול מישהו מה השעה. ואז ניפתחה הדלת קצת וחשבתי שמישהו ניכנס והיא שיפשפה לי פיתאום במרץ ואמרה לי שבטח מישהו קלט ובאים ליקרוא לי להציל את אישתי זה היה יותר מידי רגשות בישבילי והתחלתי לגמור בלי לדעת אפילו שיוצאות ממני גניחות כשהיתחלתי להשפיך רינה עזבה לי את הזין והוא הימשיך לבד ואז תפסה אותו ושיפשפה עוד. לא היצלחתי ליראות כלום אבל רינה אמרה לי שנידמה לה שחן ממש נהניית וטוב לה. קצת היה מעצבן המחשבה שהיא ככה מבלה בילעדיי וההרגזה הידליקה אותי יותר וביחד עם השיפשוף של רינה כאילו גמרתי מהתחלה פעם שנייה בהפרש של כמה שניות משהו שלא קרה לי בחיים קודם. לקחנו מגבות יבשות ורינה שטפה את היד בכיור השני וביקשה מימני להשאיר את הזרע בתוך הכיור שלנו בלי לישטוף אותו. אחר כך היא שאלה לא אומרים תודה אתה לא רוצה לפחות לנשק אותי ומשכה אותי לקיר מיתחת למיתקן ייבוש שם נישקתי אותה וקיללתי את עצמי שאני חלש אופי ובוגד בחן אבל נישקתי אותה עוד ואפילו ניצמדתי בלי שהיא ביקשה. פיתאום היא היפסיקה .אה לא אמרתי לך כמובן שהיה נעים כמובן. ויצאנו החוצה וחן איננה והלב שלי נפל שאני ככה כבר לא מגורה הראש חוזר ליפעול. אז רינה אמרה לי לא לידאוג ושילמנו על המשקאות שלי עם חן ונסענו אליכם. באוטו רינה ישבה לידי ושתקה אפילו לא חייכה רק אמרה לי כיוונים וחשבתי שמשהו לא בסדר לה. היה לי לא נעים הירגשתי שאני צריך לפצות אותה וגם שגם היא צריכה ליגמור וחשבתי מה היא תגיד אם אני אשים לה יד על הרגל בלי לבקש רשות ולא ידעתי מה לעשות וכשכבר שמתי לה יד היא התעלמה ואחרי עשר שניות אמרה לי תעצור פה בצד. זהו אז היגענו אליכם. כתבתי כל מה שביקשת. עד שהיגענו לדירה שלכם. רק במעלית רינה פיתאום עוד פעם היתנפלה עלי בנשיקה ארוכה. הפעם הזאת לא חשבתי מחשבות. היה לי כיף. כל ההמשך היה לי אפילו יותר אם תירצה אני אכתוב לך גם על זה. אני מקווה שמותר לי לחתום חברך החדש דורון