הרהור יום קיץ

האם קיימת התאמה מושלמת בין שני זוגות? האם תמיד מישהו מבין בני הזוג יצטרך לוותר? האם זה רק אני שחייב להרגיש רגש כלשהו מעבר לכימיה בסיסית? כבר זמן רב אנו נמצאים באתר, התכתבנו עם המון זוגות, עם כמה יותר ואחרים פחות, וכמעט אף פעם לא נמצאה התאמה משותפת בא הכימיה שנוצרת היא שווה אצלי ואצל רעייתי. אני נותן לרגש שלי לשלוט בי, בעוד רעיתי מצליחה להחזיק את כל הרגשות פנימה ולא נותנת לרגשותיה דרור. מכירים זוג, מתכתבים, השיחה קולחת וכיפית ובסופו של דבר במפגש מוציאים את עצמנו במשוואה אי שוויונית. עד כאן הכל בסדר לגיטימי ויכול לקרות, אבל אז, אני מרגיש כאילו הלב נשבר, שוב ושוב ושוב. איך לעזאזל אני חוסם את הרגשות? הרי ללכת על זה מבלי לחוש בכלל זה כאילו לשתות אלכוהול כי צמאים... ההרגשה לא נכונה, ואז כל מה שמצליחים לחשוב עליו הוא סקס ושום דבר אחר, שזה כמובן משהו שהתכנסנו כאן בשבילו, אבל הוא בלי רגש ותשוקה. חתול סקרן עם לב פצוע.