בוגד עלוב

בוגד עלוב. כך כינית את עצמך. וזאת למרות שסיכמנו כבר, שאתה לא מוכן לחיות בכליאה-עצמית, ואם זה היה המחיר, אזי היית מעדיף לסיים את נישואיך. אולי אכן ההסתרה, היא הדרך היחידה שיש לך בכל זאת להציל אותם. אתה משלם את המחיר של חיים בשקר. אתה היית רוצה לשתף אותה, ואפילו ניסית פעם. אבל היא לא רוצה לשמוע, לא רוצה לדעת, ולא רוצה לקבל אותך כפי שאתה. (ואני אומר; רוב האנשים הם כאלו, כמוך, ולא רוצים לקבל את זה. "מותר האדם" הם יורים כסיסמה מטופשת). היא דרשה ממך להיות נאמן להבא. הבטחת ולא קיימת. סיפרת פעם אודות החשדות שלה. על תחושות הבטן שלה. איני זוכר את המילים המפורשות שרשמת, אלא את התחושה שזה הותיר בי. איך שהיא חווה את בגידתך הפוטנציאלית בין אם היא מתקיימת או לא. ואתה בטח חווה איך יותר מפעם היא מריחה את האחרות עליך, אולי לא פיזית (אולי כן) אבל בטח שרגשית. אתה בטוח שהיא תעזוב אותך אם תדע? אתה חושב שיהיה לה יותר קשה? אולי דווקא לה יהיה יותר קל, אבל לשניכם כזוג יהיה יותר קשה? אולי הקושי יהיה רק שלך, לעמוד על שלך מול כאבה? ואולי זה יוביל למקומות יותר טובים? ומה אם *אתה* צודק? כלומר, בוא נניח הנחה משונה, שאנחנו חיים בחברה שבה זה נחשב מאד לא מנומס ולא מקובל ולא הוגן, להיות בלעדי. בוא נניח שהמוסכמה החברתית היא כזו, שאשתך עושה לך עוול בכך שאין לה יחסים אינטימיים נוספים. שהיא בכך חוסכת ממך משהו שאתה ראוי לקבל בנישואיך: בת-זוג שמביאה איתה ניחוחות חדשים מעת לעת. מה אם זה היה נחשב סוג של קמצנות מצידה? האה? מה אז? בחברה שכזו, אתה היית עשוי להתווכח ולכעוס ולומר שיותר לא תסכים לשכב איתה אם היא לא תביא לך משהו מהתנסויות אחרות... משהו לספר לך, או ללמד אותך. או סתם משהו בשימחה שלה. ומה אם (במציאות) תציג לה את הדברים באופן הזה? אין זאת שאתה 'מסכים' שהיא תהיה עם אחרים, אלא שאתה 'תובע ממנה' ללכת ולפצוח ברומן, או לחוות הרפתקה. היא זו שאינה בסדר: היא נוהגת בזוגיות שלכם באופן לא ראוי וחסר תקדים, מונעת מכם את האיוורור הנחוץ, ופוגעת קשות בגיוון שלכם! שני אלו הם קצוות של "בעלות" של אדם אחד על אחר. בין אם לאסור עליו לקיים מגעים נוספים, ובין אם לדרוש ממנו לעשות זאת (זנות היא עבדות לכל דבר, וסרסורים הם נוגשי עבדים) מדובר בתביעת בעלות על אדם אחר, שאמור להיות חופשי. מאידך, בניגוד למקרה של סחר ב(א)נשים, כאן אשתך לא מכריחה אותך לעשות מאומה. היא רק חושבת שמוטב לה בלעדיך אם אתה לא בלעדי לה. זו זכותה. הסתרת המידע מפניה היא רמייה של האדם (אשה) שאמור להיות יקר לך מכל, מלבד אולי ילדיכם. ואני אישית מאמין, שהיא תגלה שבכלל לא מוטב לה בלעדיך. שאולי מוטב לה בלי שקריך, אבל בהחלט לא בלעדיך. ואולי יהיה לה קשה עם המצב, אבל בין לקבל אותך כפי שאתה, לבין ויתור על כולך, אולי היא תבחר בך כפי שאתה. וכרגע, ידידי, אתה לא אהוב על ידי אשתך שלך! אתה מציג לה מיצג שוא, של אדם שאינו אתה. ואתה מוותר על זכות גדולה, שנמצאת לחלוטין בהישג ידך: הזכות להיות נאהב בשל מה שאתה, על יתרונותיך ולמרות חסרונותיך, כפי שהם מצטיירים בעיניה. ואם תעיז, ותחצה את הקו הזה בשנית, אלא שהפעם בנחישות: לא וידוי חד פעמי, אלא הצהרה על דרך חיים, על תפישת עולם, ואולי אולי גם הסבר על איך שאתה מרגיש לגביה, ואיך היית מעדיף ש*היא* תהיה (אם הבנתי אותך נכון, אתה אכן מעדיף שאשתך תגוון כמוך) אז אולי תזכה בשינוי משמעותי (והלוואי לטובה) בחייך. הלוואי. הלוואי שתעיז, ושזה יהווה תפנית לטובה. כמובן. מאחל לך טוב, כי אתה איש טוב, וראוי לטוב. אתה מסתיר. וזה לא מעשה הגון כלפיה. (ולטעמי ההסתרה עצמה מכאיבה תמיד יותר מאשר האמת, כל אמת). כמו רבים מאד, אתה מה שמכונה "בוגד". אבל, וזה אבל גדול: אתה לא עלוב ידידי. אתה לא עלוב. זמר, נכתב מכל הלב לחבר.