כשווילי לא רוצה לשחק

הסתמסנו, והייתה זרימה היה לה ראש מדהים היא הייתה שנונה, ולא מלאה בעצמה בכלל. כל כך ציפינו לפגישה, הם עשו רושם כל כך טוב בהתכתבויות, שאפילו לא התייחסנו לכך שקיבלנו רק תמונה אחת שלה, וגם היא מטושטשת. הייתה זרימה כל כך טובה, שלא התייחסנו לכך שאיתו לא היינו בקשר בכלל, רק דרכה. צחקנו מהתגובות שלה. האמת היא שאני צחקתי את אמרת שאנחנו חופרים וכשכתבתי לה את זה, היא כתבה בחזרה שהיא מאוהבת. טוב, אני מבין אותה גם אני מאוהב. אחרי מספר נסיונות לא מוצלחים לקבוע, (מסתבר שהסיטריות אוהבות לקבוע מראש ולא כמה שעות מראש :} ) הצלחנו לקבוע בצימר. התרגשנו מהרעיון, קצת חששנו מהפגישה בצימר ישירות, בלי להכיר מראש אבל... זה כל כך זרם בוואטס שהיה נראה שלפחות בינה לביני הדברים יזרמו מגניב. זה היה נראה, ציפינו ציפיתי ואז היא פתחה את הדלת, מחוייכת מאוד, חביבה. אבל שם זה נגמר, כאילו עוד לפני שהתחיל, הייתה לי מעיין תחושה מוזרה כזו של . . . מעיין, אהמממ.. כמו קליק שהיה חסר כמו מעיין, חוסר קטן כזה שעוצר אותך במקום. אולי זו המבוכה, אולי פשוט ציפיתי יותר מדי, אולי ... אולי שלמרות שהוא היה סבבה לגמרי, היה נראה שאין קשר בינו לבין התמונה שנשלחה אלינו. (יעלה הוסיפה בקריצה אחרי קריאת הפוסט הזה) אני יכול להמשיך ולנחש מפה עד הודעה חדשה, אבל עובדה היא - שווילי לא רצה לשחק. ולא משנה כמה ניסינו, ולא משנה כמה רציתי, ולא משנה כמה נהנתי מזה שיעלה נהנית. ווילי לא רצה לשחק. באחד הפוסטים בפורום קראתי על האתגרים של חיבור בין ארבעה, על מצבים שבהם ההנאה היא לא סימטרית, אבל פה.. כשדווקא החיבור בינה לביני (בוואטצ בכל אופן) היה כל כך טוב, כל כך נהנתי מההתקשקשויות איתה. אבל לווילי הייתה דעה משל עצמו. יעלה הסתכלה עלי, ראיתי כמה שזה גם משפיע עליה, כאילו אומרת: "אם אתה לא נהנה, אז גם אני לא" אמרתי שאני אוהב אותה? אבל אני מאוד נהנה. נהנתי לרדת לה, נהנתי להתנשק איתה, נהנתי מהגניחות שלה ושל יעלה שלי, מאוד נהנתי. אבל לווילי זה לא שינה כלום. "אולי יש לי בעיה עם הסיטואציה" הסתמסתי בתוך הראש שלי עם עצמי, "אבל אתה יודע שזה שטויות" עצמי ענה בחזרה. בדרך חזרה הבייתה, בדקנו את הצנרת - אין בעיה בכלל, הצנרת עובדת! ווילי חולה על יעלה, ווילי בריא ממנה, ווילי מזדקף לדום בכל פעם שיעלה מסתכלת עלי במבט של: "עוד מעט אני אוספת אותך לתוך הפה שלי וגורמת לך לצרוח מעונג" אבל שם, בצימר, עם הזוג הנחמד מאוד, עם הבחורה שבוואטס הייתה מופרעת בדיוק במידה הנכונה, שנונה בצורה מדוייקת, וממש ממש לא מלאה מעצמה שם.. ווילי לא רצה לשחק. נזכרתי באותו זוג מנוסה שאמר לנו על דרינק פעם: "לווילי יש דעה משל עצמו - זה כמו מצפן, הוא יודע מתי זה זה ומתי זה לא" לפעמים אני חושב אולי לקנא בכל אלו שמעמידים לעצמם בקלות, מצד שני, אני לא מחפש את הסקס הטכני, הופ לגמור וסיימנו.. אני מחפש את ההתענגות, את התאווה, את התשוקה, את ההתמזגות של השלישיה או רביעיה בריקוד ארוך וחושני של החושים בהתפשטות איטית והדדית. כן, נראה לי שסיטואציה של "הופ אנחנו בלי בגדים ושוכבים במיטה" היא משהו פחות חושני, פחות מעורר, פחות מדליק אותי ואת ווילי (שיש לו דעה משל עצמו, מסתבר) בפעם הבאה, הבהרת ציפיות מראש לא נכנסים למיטה במכה - אלא.. לאט לאט שבירת קרח, חיבור, ריח ליטוף עדין מפה, לפיתה חזקה משם, הצמדה לגוף מאחור, נשיקה על הצוואר, נשיכה עדינה בעורף, ליטוף עדין עם הציפרניים לאורך החלק האחורי של הזרוע, החזקת המתניים וחיבוק מקרב, נשיכה עדינה על האוזן, הכנסת היד מתחת לחולצה, מעביר את האצבע לאורך קווי החזיה התניית אהבים זאת אומנות, להדליק את ווילי, זו חוויה. מההכרות שלי עם ווילי, הוא יוצא לשחק - שיש משחק משחק מקדים. לחיי ההנאות שבדרך, ההרפתקאות שעוד מחכות, ושאר האתגרים. אדריאן