מתוך עולם תוכן אחר לגמרי

השתתפתי בלא מעט סדנאות תקשורת, כאלו ואחרות וגם יצא לי להעביר כמה בזמני. אחת התלונות שחזרה על עצמה הייתה: "למה זה כל כך טכני כל החומר הזה, אנשים אינם רובוטים" ואותי זה מצחיק, כי כל דבר בשלב הלמידה שלו הוא טכני או יותר נכון לומר שיטתי. ואחרי שאדם יודע את השיטה, את הטכני ואז הוא "שוכח" את הטכני ופשוט מביא את עצמו זה כמו ללמוד אמנויות לחימה. לא פעם שמעתי תלמידים צעירים אומרים: "בשביל מה צריך את הקאטה? (תרגיל מובנה בתבנית), הרי בקרב אנשים לא יתקפו בצורה רובוטית שכזו" ואת הותיקים מחייכים בינם לבין עצמם, הם כנראה יודעים יותר את האמת. כשמדובר במיומנויות - שלב הלמידה הוא טכני, שיטתי, מובנה. אבל שלב הביטוי - או אז זה כבר משהו אחר. קינקית, אני משער שתעדיפי מישהו שלמד את אמנות האהבהבים מאשר אחד שאובד אצות ומחפש את עצמו בין חמוקייך מבלי להבין כיצד לענגך. (אני לא יודע מה איתכם, אבל כבר אין לי סבלנות לבתולות שלא יודעות מה ומי וכמה ואיך ואיפה...) מעדיף להתענג בזכות מישהי שיודעת את האומנות מאשר להדריך מישהי (שלא כל כך יודעת) וכל זה בשביל One Night Stand ... אשמח להשקיע במישהי שתהיה חלק ממערכת יחסים ארוכת טווח יותר, אבל אני מעדיף שהיא תגיע עם קצת יותר קילומטראז' עליה ( ;);) קינקית ) ואם כבר קריצה, אז אני לא חושב שאת מיקסר, אולי כינור - כזה שאפשר לנגן בו ולהביא אותו להוציא צלילי גן עדן, אולי חליל צד - כזה שבנשיפות רכות, אפשר להביא אותו לשיר, אולי קסילופון - שאפשר להרעיד את נימי נפשו, ולגרום לכל ויברציה לרטוט בהרמוניה אחת מושלמת עם היקום. אבל בטח לא מיקסר. :)):-) אדריאן