לא שלי רץ בפייס אבל נוגע לכולנו

סיפור מהחיים בחלקו הגדול מתורגם בחורה צעירה המתינה לטיסה שלה באולם הנוסעים בשדה תעופה גדול מאחר שהייתה צריכה לההמתין זמן ממושך היא החליטה לקנות ספר כדי להעביר את הזמן היא קנתה גם עוגיות, היא התיישבה לה בכורסה בחדר האח"מים של שדה התעופה לצד הכורסה הייתה חבילת העוגיות וגבר שישב בכורסה הסמוכה וקרא עיתון כשהיא לקחה לה את העוגיה הראשונה הגבר שלידה לקח גם אחת זה הכעיס אותה אבל לא אמרה דבר ורק חשבה לעצמהאיזו התנהגות במצב אחר הייתי נותנת לו סטירהעל החוצפה, על כול עוגיה שלקחה הגבר לקח גם הוא זה ממש הכעיס אותה אבל היא לא רצתה לעורר מהומה כשנותרה רק עוגיה אחת אמרה לעצמה " נראה מה הגבר החצוף יעשה כעת? " הגבר לקח את העוגיה האחרונה וחצה אותה לשני חלקים שווים ומסר לה חצי באמת! זה כבר היה ממש מוגזם! היא הייתה ממש מרוגזת. היא קמהבמהירות רבה אספה בכעס מופגן את הספר ואת שאר החפצים שלה ויצאה בזריזות לאולם הנוסעים כשהיא ישבה כבר במושב שלה במטוס היא חיפשה בארנק שלה את השפון ולהפתעתה חבילת העוגיות שלה הייתה שם ,מלאה וסגורההיא הרגישה כל כך רע היא הבינה כמה טעתה היא שכחה לגמרי שחבילת העוגיות שלה בכלל הייתה בתיק הגבר הזר התחלק איתה בעוגיות שלו בלי כל כעס ומרירות בשעה שהיא כל כך כעסה בחושבה שהיא מתחלקת בעוגיות שלה איתו וכעת אין לה כל אפשרות להסביר את עצמה ולהתנצל מוסר השכל של הסיפור יש 4 דברים שאי אפשר לתקן האבן לאחר שהיא נזרקה המילה לאחר שנאמרה הזמן לאחר שעבר ונעלם הזדמנות לאחר שהוחמצה ולכול החברים הנחמדים כאן מישהוא אמר לכם כמה אתם מיוחדים? משהוא אמר לכם שהאור שאתם מקרינים יכול להאיר אפילו כוכב, אמרו לכם פעם כמה אתם חשובים? כמה פעמים כשהייתם עצובים משהוא קטן גרם לכם לחייך והרגשתם שאתם מבורכים? אמרו לכם פעם כמה מחבבים אותכם? אני אומר לכם את זה עכשיו! מוקדש לחברים שלי שמואל א'