על מפרגנים..ומפורגנים

מקור המילה פרגון מסתבר שהיא ביידיש "פארגינען" דהיינו לראות בעין טובה שורש המילה היא פ.ר.ג אותו פרח שמפיקים ממנו את האופיום מה שטוב בלפרגן זה שאין בזה שום דבר רע. כולם מרגישים מצויין המפרגן והמפורגן ודווקא משום שכולם מרוצים עולה חשד כבד של הונאה המילה –לפרגן - השתלטה על השפה העברית ומיצבה עצמה כמגדירה הממלכתית של הביקורת החיובית. פרגון כמחמאה..במובן העמוק פרגון הוא ההיפך ממחמאה מחמאה או ביקורת ניתנות ביחס לאובייקט. אם השיר טוב, נחמיא לכותב למלחין ו/או לזמר אם קראתי ספר טוב, אחמיא לסופר. אנשים מפרגנים לאנשים..ולא לפעולות או ליצירות שלהם. אז זהו..שבדיוק בפער הזה..שבין האדם לביון היצירה/הפעולה שלו טמון כוחה של הונאת הפרגון. למעשה אדם נדרש לפרגן דווקא כשאינו אוהב בהכרח את היצירה/פעולה/תוכן של האדם המפורגן, הוא נדרש לפרגן למרות, לא בגלל. כשאדם נדרש לפרגן הוא למעשה נדרש לפעולה של עשיית טובה הדרישה "תפרגן לו, מה קרה?" מקבילה לדרישה.."תעשה לו טובה, מה קרה?" הדרישה לפרגון היא למעשה הדרישה להעלים עין מהתוכן עצמו. כשאתה נדרש לפרגן למעשה אתה נדרש לוותר על ביקורתיות. דרישת הפרגון ממוענת ללב הטוב שלך, להיות רחמן, נדיב. תפקידה של הפנייה ללב היא בעצם להפחית ולהכחיד את השיפוטיות הרציונלית שלנו. אתה מתבקש לחוס על היצירה או על הפעולה הבינונית של המבוקר ולהתייחס להיותו בן אדם. הרי, בסה"כ כולנו בני אדם, לא? למעשה, פרגון הוא ביקורת שלילית במעטה של חמלה, המפרגן פונה לאופציית הפרגון מאחר ואנחנו שיפוטיים. מצאנו דרך מילוט..דרך אופציית הפרגון. בדרך כלל למילה פרגון יצורפו הצמדים המילולים כגון.. "מפרגן, למה לא?" "תפרגן, מה יש?" "קצת פרגון, מה כואב לך?" הרמזים להיותו של הפרגון פעולה כמעט כפויה..נמצא שם בכל משפט. אנשים מרבים לפרגן הם מאמינים שבתרבות של פרגון קל יותר להתקיים. סיבה נוספת..תחושת עליונות של המפרגן כלפי המפורגן ואחרונה חביבה..בגלל שמראש אנחנו שיפוטיים חגית הלכתי לפרגן לי פרג