מבוא לתורת המשחקים

*דילמת האסיר* סיפרתי לה. עשיתי הכל לפי הספר הלא כתוב של הזוגיות ארוכת השנים שלנו: התנהגתי מוזר כמה ימים, הייתי קשה להשגה, תשובות קורקטיות חסרות רגש, בלי מאמי, מותק, בייבי... אבל בסוף נשברתי וסיפרתי לה. דיברנו על זה. פעם ראשונה ב-17 שנה שממש דיברנו על "זה". חשפתי אותה לכל השדים שמתחבאים להם אי-שם במעמקי ראשי ויורדים לעיתים תכופות לבטן, ומשם דרומה. אני כמובן בעד ההתנסות, והיא מאוד מאוד רוצה, וזה ממש ממש מדליק אותה, והיא חושבת שזה יעשה לה טוב, רואה בזה משהו משחרר, אבל (תמיד יש "אבל...") היא נגד. הטיעונים נזרקו לחלל החדר, אני הודף את שלה, היא הודפת את שלי, מסירים כפפות, היא לוקחת מפתח ונועלת את השדים שלי בחזרה - סיימנו את השיחה. התוצאה: 1:0 לטובתה. אבל זה לא כדורגל, זה 1:0 מסוג אחר... *1:0 – "משחק סכום אפס"* משחק מסוכן. אם היא מנצחת אני בהכרח מפסיד. ואני שונא להפסיד. פרפקציוניסט. אך במידה ואני מנצח, היא טוענת להפסד שלי גם כן. טכני. נצחון שלה. היא גם שחקן וגם השופט במשחק הזה. בעיה. אז עוברים לשחק משחק אחר. לא פחות מסוכן, וגם כן משחק סכום 0, אבל לפחות מרגש יותר... ואני, אני הרי מכור לריגושים, זה מה שהכניס אותי מלכתחילה לקרוסלה הזו. למחול השדים והפיות שאנחנו משחקים כבר שנים. היא הנסיכה ואני הצפרדע. היא כיפה אדומה, ואני לפעמים הצייד ולפעמים הזאב הרע. היא סבבה עם וניל, ואני? אני חייב למעלה פצפוצים, עם כל התוספות. *"צ'יקן" (Chicken)* כמו במשחק המפורסם, זה עם המכוניות הנעות במסלול בדרך להתנגשות חזיתית בלתי נמנעת. חבושים בקסדות פלדה, כשראשנו עטוף בנייר כסף (כדי שבן הזוג השני לא יוכל לקרוא את המחשבות, כן?) יישובים ב-2 גרוטאות "גוף" מלאות חלודה, שפעם היו פאר היצירה והיום רק המנוע שלהם עובד והגלגלים קצת חורקים. מחממים מנועים... כל אחד בתורו. ואני לוחץ על דוושת הבנזין בכל הכוח.... אומר שאני מסכים לשחק איתה לפי הכללים החדשים שלה - מערכת חוקים מוזרה: זה כן, זה לא, זה אולי, תלוי (או יותר נכון: "תלויה"), בלי סימנים, עם פיסוק (פישוק?) – בקיצור: חוברת עם הוראות הפעלה. אומר שמסכים, אבל השדים הקדמוניים שלי אומרים לי שאנחנו הולך לשחק משחק אחר לגמרי... *"מאזן האימה"* שעת לילה מהבילה, ספוגת זיעה, אלכוהול, יצרים, ופיפי בטיטול של הויקינג הקטן, מקופל יפה וזרוק בפינת החדר מעוד ערב של עצלנות בשעת ההשכבות. קצת משחק מקדים, קליפות הלבוש שלה נושרות לרגלי המיטה, אני נשאר לבוש. לשון רטובה מטיילת במורד הבטן, אצבע מענגת בין הרגליים, שיניים מתהדקות ונושכות שפתיים, גם שלה, גם שלי, ושוב שלה. נשיכות קטנות בפטמות זקורות, רטט עובר בגב, גניחה רמה וקולנית, הידיים נקשרות מאחורי הגב, והעיניים עוברות למצב ערפד, אפורות, קרות, ואז לחישה קטנה באוזן: "לכי תזדייני, את והחוקים שלך! הנה הכללים החדשים..." – ועכשיו היא יודעת שאני לא מתכוון לשחק לפי החוקים שלה, שאנחנו הולכים לבחון את הגבולות שלה, שלי, את סף הכאב ותחושת השחרור שבכבילה, את היכולת שלה להתענג עד כלות החושים, את כל מה שהיה עד לפני כמה דקות "אסור"... ואני יודע שאחרי הלילה הזה, מערכת היחסים שלנו הולכת "להיות או לחדול". *** מכניס אסימון, והמשחק מתחיל.