דינמיקות

- "אני רואה שמתחיל להתפס לך הצוואר. אולי תלך לתלות כביסה* ואמשיך במקומך במטבח?" - "צודקת, אבל ממש בא לי לסיים פה מה שהתחלתי. אצטרף אלייך בתלייה אם יישאר אחר כך." * החבלים גבוהים וזה משחרר, לעומת הרכינה אל השיש שתמיד עושה בי שמות. דינמיקה כמו זו המצוטטת לעיל מתקיימת לעתים בביתנו. יש שהולכים לקראת האחר, ויש שמבקשים מהאחר דברים. בקניות, במטלות, בהסעות... וזה כולל את הילדים שהם כבר גדולים ועוזרים המון. במטלות הבית קל לי מאד לבקש מהאחרים לעשות דברים. .ב מ י ט ה. הדברים שונים אצלנו בתכלית. לא אחת שמענו את הביטוי "לקחת אחריות על האורגזמה שלנו". יש אנשים שמבקשים דברים במיטה, וזה לגמרי בסדר. בתור פליזרים (שנינו) הנטיה האוטומטית תהא להיענות לבקשה ו... זהו. לא נבקש בחזרה. עבורנו ללבקש במיטה זו קריעת ים סוף. בינינו בתוך הזוגיות, הדברים קורים מתוך הדינמיקה. מעצמם. אם אני רוצה שרינה תעשה לי משהו מסוים שלא מתרחש באופן טבעי, אני עשוי לבקש ממנה זאת בשיחה מחוץ למיטה. ואני אצפה ממנה כשאנחנו במיטה שהיא תהיה מודעת, ותמצא לבד את הרגע להעניק מה שהיא יודעת שאני אוהב. יתרה מכך, אני מצפה ממנה לעשות זאת בחשק גדול - או לא לעשות זאת כלל. מדגיש: בחשק .ג ד ו ל. - או לא .ב כ ל ל. ! ביומיום מאד קל לי לבקש ממנה לעשות דברים שלא מתחשק לה לעשות. הרי מטלות הן כורח, ולרוב אינן כרוכות בהנאה גדולה. אבל במטיה זה אחרת. כשאני עושה דברים לפרטנרית, אני נהנה מההענקה. לעתים הנאתי מלאה: גירוי מיני גדול. לעתים הנאתי היא הנאה שבנתינה גרידא (לרוב אחרי שעות שפעילים, עשוי להפוך לי פרט כזה או אחר לקצת טכני לפרק זמן מסוים). השורה התחתונה היא, שהבחנו שנינו בעובדה שחשוב לנו שהדברים במיטה יתרחשו 'מאליהם', מתוך דינמיקה, מתוך הקשבה הדדית, ומתוך דחף פנימי להעניק. זהו, אני חושב שמצאתי את המלל שמסביר את הדקויות: זה לא "לתת ולקחת" אלא "להעניק ולקבל". לכן, קשה לי ממש לבקש דברים בזמן אמת. גם עם אחרות. הרצון הוא שזה יבוא מהן. מדחף פנימי שלהן. ואם לא... אז לא הכי בא לי לקבל. ומצידי שיהיה מפגש שכולו נתינה. זה כמובן יהיה לי פחות נחמד בהרבה, אבל אני מעדיף את זה על פני לבקש = לקחת. לא רוצה לקחת. רוצה לקבל בלי לבקש. מעניין אותי מה הטקסט הזה מעורר באחרים.