עולם דפוק

אז אנחנו בטלפון, דבר שבשיגרה, אלא שהפעם עולה רעיון שובב שפעם היא תבקר אותי בעבודה. יש אופציה בנסיבות מסוימות שאוכל לארגן לנו שם פרטיות, וזה מעלה מחשבות מדליקות... כמובן שכשדבר כזה הוא בר מימוש, מיד עולות המחשבות של "מה אם". אז את הדלת אני יכול לנעול, ובאקט לא ניתפס (אותי זה מביך רצח, רק הרעיון מוריד כל צ'אנס שיהיה אקט, אפילו אם אני אסכים להשתתף... יש בי חלקים שכבר יסרבו בשבילי). אבל [ממשיכות המחשבות] מה אם מישהו קולט אותנו כשיוצאים ממסתורנו? אין בעיה [עונה מחשבה אחרת], יחשבו שזו בגידה "רגילה". כאילו, אז עכשיו אני יכול לא לדאוג, ונוכל לממש את זממנו בהזדמנות שתבוא עלינו במהרה אמן. הכל מסודר. אם יראו אותנו ויקלטו מה הלך... המוסכמה היא שישתקו. אולי יקרצו לי. אולי יעקמו לי את הפנים. אבל יחשיבו לי את המפגש כלגיטימי - ובלבד כמובן שהמדובר בבגידה. בזה מותר לי להיתפס. לעומת זאת, אם אני פוליאמורי או סווינגר, או איזו חיית כלאיים ביניהם (הכי מוקצה) - אז אוי ואבוי לי. אז באמת אהיה מנודה. לא פסיכי לגמרי העולם הזה?