עיניים ירוקות

זה קרה באחת הנסיעות שלנו לחו"ל, לפני כשנתיים. דן ואני אוהבים לנסוע ולטייל. לקחת לעצמנו פסק זמן. לפעמים סתם לנפוש, אבל לרוב כדי לחוות, לטעום, לנשום מקומות ומראות חדשים, תרבויות אחרות. התנסויות חדשות. בפעם ההיא המציאות עלתה על כל דמיון שהרשינו לעצמנו להעלות בדעתנו. חזרנו מיום טיול ארוך, עלינו לחדר להתקלח ולהחליף בגדים ולא היה לנו כוח לצאת ולחפש מסעדה טובה. החלטנו לרדת לאכול במסעדה שמתחת למלון. זו הרי איטליה, בכל מקום יש אוכל טוב... המסעדה בתפוסה חלקית, זו לא עונת התיירות ורוב הנופשים מקומיים. מוסיקה נעימה ברקע, משפחה מורחבת יושבת בשולחן לצידנו, והאיטלקית מתנגנת. קצת רועש וקצת קשה לשמוע האחד את השנייה. תוך כדי שאני נועצת את המזלג ברביולי אני מבחינה בזוג עיניים שננעץ בי...הוא יושב מולי, במרחק שלושה שולחנות, ובת זוגו בגבה אליי. אני קצת מתקשה לאכול. העיניים ננעצות ולא מרפות. מבטי מוסט במבוכה, מנסה להתרכז בצלחת. בטוחה שעוד רגע זה יעבור לו. מספר רגעים עוברים, והוא בשלו. יושב נינוח על הכסא, פנים שקטות והמבט מפוקס. קצת מחוייך, מזמין. אני משתפת את דן. לפחות נראה טוב? הוא מחייך. אני עוד לא ממש יודעת, אומרת ספק לעצמי ספק לדן, אוזרת עוז ומלכסנת מבט. המבט שלו פוגע בי עמוק מבפנים. הוא לא מנסה להפשיט ולחדור, הוא לא בוטה ומרמז, מבט פשוט. תמים. כאילו מנסה ללמוד אותי. מרחק של שלושה שולחנות, וכאילו נוגע בי ממש, צמוד אליי. נו, אז איך הוא נראה? דן שוב שואל. נראה טוב, אני עונה. איטלקי טיפוסי. ממש לא משנה לי איך הוא נראה עם העיניים המהפנטות האלה. הוא קורא למלצר, בטח כדי לקבל את החשבון. מספר דקות אח"כ מגיעות אלינו לשולחן 2 כוסות יין. המלצר מוסר לנו שזה מהזוג ההוא. אנחנו המומים לרגע. לא מבינים מה קורה פה... בזמן ההוא כבר חווינו סווינג עם 3 זוגות (לא ביחד...), אבל מעולם לא בחו"ל. גם לא עלה כלל בדעתנו...ופתאום כזה דבר נוחת עלינו.... ואולי הם סתם גם תיירים שמחפשים חברה?! חוץ מזה, אף פעם לא הבנתי את הזוגות שיוצאים לשתות קפה וישר משם מממשים...מראה חיצוני אף פעם לא היה טריגר מיני עבורי. צריך שתהיה כימיה גם במראה, אבל צריך גם לפתח מעט קשר. להתכתב, להיפגש ולא ישר לרוץ להחליף נוזלים...והנה מישהו שאני מוצאת עצמי מוכנה ללכת אחריו לאן שיגיד...בלי שיאמר מילה...אולי בכלל הוא מהפנט ואני שבוייה שלו מעכשיו....בת זוגו מתיישבת עכשיו לידו, מחייכת אליי, והם קמים לרקוד ברחבה הקטנה. גוררים אחריהם את רוב בני המשפחה המורחבת שבאו כנראה לחגוג יום הולדת של אחד מהם. דן מחייך מרוצה. ברור...היא ממש סקסית. אנחנו מרימים לחיים ושותים מהיין שהזמינו עבורנו. שיר שקט מתנגן ברקע ואנחנו מחליטים להצטרף לרוקדים. נעמדים לידם, קרובים. המרחק הולך ומצטמצם. אני בעיניים עצומות, מתחברת למנגינה, ולפני שהספקתי להבין מה קורה, אני מרגישה גוף זר צמוד אליי. ריח לא מוכר, נעים. אני פוקחת עיניים אל מול זוג העיניים הירוקות, המהפנט. מה אכפת לי? שיסתכלו...אף אחד לא מכיר אותי פה....ביד אחת הוא אוחז במותניי ומצמיד אותי אליו. כפות ידינו הימניות שלובות. Hi, I’m Ron, הוא לוחש לי באוזן. I’m Dana. חשבתי שהם מקומיים, אבל הם כנראה תיירים כמונו. ידי מרפרפת על עורפו והוא מחייך, מצית בי חיוך מקביל. נעים במקומנו לצלילי הנעימה עוד מספר רגעים, והמתח המיני הולך וגובר. ידו השמאלית מתחילה לנוע לאורך גבי, יורדות לאורך חוט השדרה ועולות דרך הצד. כשאצבעותיו מגיעות לצידי החזה, הוא מחלץ ממני אנחה, שהייתה הרבה פחות מאופקת אלמלא הקהל מסביב. Would you like to come to our room?. בלב אני צועקת כן!!! אבל רק מחייכת אליו, מתנתקת ממנו לרגע, ולוחשת לדן את השאלה....הוא לא מתנגד....נראה די נלהב בעצמו....אני מסתובבת בחזרה לרון ומהנהנת בראשי. הוא מחייך שמח, אוחז בידי ולוחש דבר מה באוזן של בת זוגו. אנחנו יוצאים, יד ביד. אחרינו דן והבלונדה הסקסית. אפילו את שמה אני עדיין לא יודעת. המעלית מחכה לנו בלובי הריק. האוויר טעון בציפייה. דן מחבק אותה ומצמיד אותה אליו. הם מתנשקים. רון מחייך אליי ומלטף את כף ידי שבידו. המעלית נעצרת ואנחנו פוסעים לכיוון החדר שלהם. שתי קומות מעל שלנו. הדלת נפתחת לחדר זהה לשלנו. רק הריח בו שונה. הריח שלו מעורבב עם עוד ריח חדש, שלה. דן והבלונדה מפשיטים זו את זה, ואני שוב מול העיניים האלה. לגמרי שבוייה. לגמרי שלו. יכול לעשות מה שרוצה....הוא נצמד אליי, מלטף את פניי והמבט נותר נעול. קרובים, נושמים, מתרגשים. מעביר יד בשיערי ומצמיד אליו את פניי. מנשק את הלחי ויורד לשפתיי לאט. אני נצמדת ומחבקת אותו אליי. ידיים מתחת לחולצה, שלי, שלו. אגודל מרפרף על צידי החזה נטול החזייה מצמרר אותי. אני מפשיטה אותו, מסירה גם את החולצה שעליי, וממהרת להיצמד. עור לעור. הידיים שלו עוברות ומממשות אותי, יורדות לתוך הג'ינס, ואני נאנחת. רגע מתבוננת הצידה. דן והסקסית עירומים על המיטה. גופה שופע במקומות הנכונים, שונה כ"כ משלי, והיא מתיישבת עליו. נעה כשהוא בתוכה. התנועות מתגברות וגם הצלילים. רון מנשק לי את החזה, יורד לאורך קן הבטן כשהוא על ברכיו ופותח את הכפתורים של הג'ינס שלי. מנשק אותי דרך התחתונים. נושם ונושף, ומסיר לי אותם לאט. הוא זוכה ממני לטיפול דומה. איברו הזקור מצית בי רצון למלא בו את פי, ואני יונקת אותו אליי. הוא נאנח ומרים אותי, משכיב אותי על המיטה לצד דן ורק מתבונן. ברכיי מורמות ורגליי מעט פסוקות. עומד לידי ומתבונן בפניי, ומבטו מתחיל לרדת לאורך גופי. לאט. סוקר כל ס"מ. סוקר ולומד אותי. מתיישב לידי וממשיך מקרוב. בלי לגעת בי כלל, מרגש אותי כולי סוערת מבפנים. מחכה בקוצר רוח ונשימה לרגע שייגע בי. צליל הנשימות לידינו מתגברות. שניהם נאנחים אנחות רמות ומפיה נפלט: כן, כן, אוי אלוהים... דן ואני קופאים במקום לרגע ופורצים בצחוק....הם מתבוננים זו בזה נבוכים...אני מתיישבת ואומרת: שלום, רון, אני דנה מגבעתיים...וכולנו מחייכים...נעים מאד היא אומרת לי, כשדן עדיין בתוכה. אני אלינה. שתיקה של מבוכה. רון מתיישב לידי ואנחנו מתחילים מחדש....גם דן ואלינה....הפעם אני תופסת פיקוד ומשכיבה אותו. סוקרת ולומדת אותו בפי. הוא מתמסר למספר רגעים, אבל מהר מאד חוזר לשליטה, ואני נהנית להיכנע לו. מתענגת על המשחק: מבט-טעימה, מבט-נגיעה. סערנו ללא מילים, כאילו העברית הפכה שפה גסה...רק צלילי הנשימות ריחפו....עד שהשקט שוב חזר. ואז התחלנו לדבר...היו לנו 3 ימים לדיבורים ולשתיקות... מסתבר שהם מחליפים זוגות רק בחו"ל. ככה, בדומה לאיך שפגשו אותנו, או שנפגשים תוך כדי טיול. אין להם בכלל בעיה להתחיל. שום עכבות. מקסימום הזוג לא יהיה מעוניין ולא יתראו איתו יותר. בארץ זה לא בא בחשבון. אין להם כוח למפגשי קפה וצ'יטוטים. באופן ספונטני, פוגשים זוג שעושה להם את זה, ופשוט מנסים. כמובן שהיו הרבה שסירבו, לא היו בעניין, אבל לא הייתה פעם אחת מאז החליטו על כך, שלא מצאו זוג לבלות איתו. אותנו הם 'סימנו' כבר בארוחת הבוקר, ומאד שמחו לראות בערב שנכנסנו למסעדה. אז מרשים לעצמם הכל בחו"ל, וכשחוזרים לארץ חוזרים לשיגרה. הסווינג הוא חלק מהטיול עבורם. אנחנו לעומת זאת, אוהבים לטייל גם בארץ....מאז יצא לנו להיפגש עם מספר זוגות (פה, לא בחו"ל). את עוצמת החוויה ההיא לא הצלחנו לשחזר. נראה לי שהוא פשוט שכח לספור בחזרה לאחור מ – 10 ל -1...הותיר אותי מהופנטת, שבוייה, ממשיכה לתור אחרי אותן עיניים ירוקות. אז אני מנסה, אולי בכל זאת לא נסעו תקופה ארוכה ומעוניינים לחוות גם פה....אולי במקרה יקראו את הפוסט הזה... (השמות שלהם בסיפור, בדומה לשלנו, אינם אלו בהם הציגו את עצמם. חבל על הזמן של מי שסתם מעוניין להתחזות כדי לצ'וטט....).