”הבת של מנכ“ל אל-על“-חלק א`

שעת אחה“צ ,בית באזור השרון,זו הייתה בסה“כ פגישת עסקים,לא חשבתי על יותר מידיי מעבר,אפילו לא על זה שלאחר כשעב אמצא את עצמי עם הבוכנה מחוץ למכנס האלגנט והעניבה תישאר תלוייה לי על הצוואר כמו בליין עצלן שהרגע התעורר מרוט מלילה של רכבת הרים המונעת בכוח האלכוהול. השיחה גלשה לכל מיני כיוונים,קצת יותר מארבע רוחות השמיים.. ענייני ביטוח,מחסור בכ“א של צוות אוויר ,שדרוג צי המטוסים וקצת פטפוטים על מסיבות צוות ופעילויות לימי עובדים, הוא המשיך לטחון לי את המוח גם כשהמוח שלי (כאן ברקע נכנסת מנגינה מוכרת של ה-doors, “sweet home alabama” ..) כבר נדד לאונה אחרת,זו שאחראית על פנטזיות,הרפתקאות וסקס.., בדרך אסוציאטיבית כששמעתי אותו אומר:”בעניין מסיבות העובדים..“ Pinggggg, הרגשתי קפיצה קטנה בשריר שעובר דרך האשכים לכיוון הזין.., ממממ... מסיבותתתת,אני עונה לו:”תראה,לגבי עניין מסיבות העובדים ,אני משוכנע שצריך להגדיל את התקציב ב 7.5 אחוזים ,בכל זאת בכדי לשמור על כוח האדם ועל נמרצות העובדים ..“ אני נראה לכם נמרץ? טוב אתם לא ממש מכירים ,אולי בסקס אני נמרץ,האסוציאצייה עלתה די מהר .. מסיבות=אלכוהול=לבוש חושפני=נשים=זקפה=מחשבות אנאליות=רטיבות נשית=מבטים=סקס וחוזר חלילה, ”כן“ אני עונה לו,”אני בטוח במאהה אחוזים שצריך להגדיל את התקציב במה שקשור לרווחת העובדים,אולי אפילו נשכור קומת מלון באיביזה ונטיס אותם לחופשה“.. הוא מתלהב מהרעיון ואני מתחיל להתלהב ממשהו אחר,אני מרגיש שהזין מתחיל לטפטף את אותם טיפות שמפלסות את דרכו של הזרע.., אני כבר לא חושב על מסיבות עובדים.אני חושב על ”הבת של מנכ“ל אל-על“. העיניים קלטו עצם זר יורד במדרגות מן הקומה למעלה,טיי`ץ בצבע אפור ,צמוד ככ וחולצת לייקרה שעטפה את החזה ,הפטמות ננעצו בחוזקה אל סיבי חולצתה. זו הייתה הפעם הראשונה שהעזתי לחשוב על מנהלת הלשכה שלו שזו בעצם הבת שלו כעל מטרה מינית, במסדרונות אנחנו בד“כ אומרים שלום יפה,מחליפים מבטים מהירים ,היא בסה“כ אחרי צבא ,חוסכת כסף לטיול של אחרי.אבל אני,אני לא חשבתי מעולם על המראה המבויית שלה,על איך היא נראית בתוך הנוחות שלה , הוא חתך לי קו המחשבה,”עוד קפה?“ ,”כן ,למה לא..“ אני עונה לו..,רק שיזוז למטבח שאוכל לראות איך היא מתכופפת בגמישות להוציא את הכביסה מהסל ולהעביר למייבש הכביסה ,בדימיון שלי אני רואה אלפי טייצ`ים מסתובבים להם בנועם ורכות ויש להם עיניים וכולם בוהים בה איך היא מתערבלת מולם , ”שיט..“-היא קלטה אותי, אני לוחש בשקט ולמזלי היא לא שמה לב אליי בוהה לה בישבן הקטן ובשפתיי הדגדגן שהובלטו מעצם הכריעה לסל הכביסה בדוגי סטייל מאולץ, מבעד למכנס האלגנט יכולתי להרגיש את הכל מזדקף שם, ואני חושב לעצמי ”מה לעזעזאל אני עושה עכשיו..???,רק שלא ידלוף לי..“ החולצה המכופתרת שלי ברחה בדיוק בזמן תחת לחץ החגורה ועזרה לי לכסות מעט את הבליטה, ”אחד סוכר,כן?“ ,כן אני עונה לו, הנייד מתחיל לצלצל, הוא אומר תסלח לי רגע ,שתיקה עוטפת את חלל החדר ועל פניו אני רואה סימני הזעה, אני שואל אותו. ”קרה משהו?“ ,הוא מצמיד את הנייד לחזה , ”מצאו את סקאיי!!“ הדר (שם בדוי) נרגשת כולה ומחבקת אותו,אני רגע אחד מחוץ להתרגשות ורק מביט איך הרגליים נסגרות ומעלימות מן המבט את כפלי הפות שלה וחוזר מיד לאותו חיוך של השתתפות בשמחה,הוא אומר בקול רם וחוזר על זה שוב באנחה רווחת, ”אני לא מאמין,מצאו אותו“ ,”הכלב??“ אני שואל כאילו לא בטוח על מה הוא מדבר,”כן!“ הוא משיב ואז חותך אותי,”תראה אנחנו נמשיך את השיחה בערב ,אני מוכרח להגיע לבאר שבע כמה שיותר מהר “(שעה וחצי דק נסיעה..מביתו) , הוא מרשרש רגע בצרור המפתחות ולפני שאני מספיק להגיד ”לדרך“, הוא עוצר ואומר :”אפשר אולי לבקש ממך טובה קטנה? ,יש לי מסמך חשוב שאני חייב להדפיס עוד היום ואני לא בטוח שאספיק לסיים אותו,מה דעתך להישאר פה ולהדפיס במקומי?,זה ממש דחוף!“, בראש עוברת לי מחשבה על קידום..,מסיבות..ואינטרסים אחרים שמזמן רציתי להעלות לשיחה.., ”בטח!! אין שום בעייה,צא צא שתספיק“. הדלת נטרקת. מהקומה למעלה אני שומע שוב את ה-doors במעומעם,אני ניגש לחדר העבודה שלו שנמצא במרחק 20 מ` הליכה מהסלון, הדר עסוקה במשהו לא ידוע ואני מתיישב על המחשב,מחפש בין החלוניות הפתוחות מול המסמך הכתוב שעל שולחן העבודה שלו, אני מוצא את הקובץ וממשיך מהנקודה בה עצר,לרגע עוברת בי המחשבה על הדירה הגרועה שלי במודיעין וכמה שהייתי רוצה לשדרג אותה לבית בסדר גודל שכזה,הכל מעוצב במקום ,כמו שאני אוהב רק ביותר גדול, אני דואג לעצב את המסמך כראוי,שאולי יגיעו לי תשבחות יפות אפילו שזה בסך הכל מסמך על ”שינוי נקודת מעבר אווירית קו ישראל-מזרח תורכיה“,לפעמים אפשר לראות שכשמסמך עשוי טוב,נחלה בו השקעה רבה ומסקנות באות בכמויות..., אני לוגם קצת מהקפה,”למה דווקא עכשיו“ אני לוחש לעצמי כשמעט מהקפה נוזל לי על המכנס,אני במבוכה רגעית,זה לא נראה טוב ואי אפשר להסתיר,החולצה לא מספיק ארוכה במותניים ואני בבעייה,אני יוצא מחדר העבודה ומחפש את דרכי לשירותים שאמורים להיות בקומה התחתונה, אני מתחיל לחוש מיני קלסטרופוביה,כל כך הרבה חדרים ואני לא מוצא את השירותים,אני אומר לעצמי ”אולי למעלה“, אני פוסע מדרגה מדרגה,אני מרגיש איך כל אחת ממדרגות הזכוכית המשוריינת רועדת תחתיי ויש עוד 30 מדרגות לעלות .. הגעתי למעלה,קיר גדול ניצב מולי ועליו תמונה של ציפורים עפות מעל קו חוף ים, ”כל כך אופייני לו אני ממלמל“, אני עובר מסדרון ארוך וככל שאני מתקרב כך שירי ה-doors נשמעים פחות עמומים ויותר צלולים,אני עובר את החדר של הדר,מאחוריי נפתחת הדלת,אני נעצר ומסובב את הראש חצי סיבוב לאחור,אני לא ממש יודע מה להגיד או איך להסביר מה הסיבה שאני שם למעלה אבל מהר מאוד אני פולט ”נשפך עליי הקפה ,אני מחפש את השירותים“ פתאוםצהמבטים המהירים שאני רגיל לקבל ממנה מתחלפים בכאלו אחרים,”אולי גם היא חושבת ככה?“ אני שואל את עצמי והיא משיבה, ”יש למטה ליד היציאה לגינה ועוד שלושה פה“, ”אני יכולה אולי לעזור איכשהו?“, אני עונה בפזיזות ”אני לא הכי טוב בניקוי כתמים ידני“, היא עוברת אותי ואומרת ”בוא“ ,אני הולך אחרייה לקצה המסדרון ומתפלל שהמסדרון רק יימשך כדי שאוכל להמשיך לבהות בזוג הישבנים היפהפיים שמרקדים בתוך הטיי`ץ, היא פונה שמאלה לחדר השירותים ,אני אחרייה ,”נמאס לי כבר לשמוע את השיר הזה“ היא טורקת את הדלת והצלילים נעלמים, היא מתכופפת לארון קטן ואני כבר מהופנט מהישבנים שלה ”אוףף מה הייתי עושה לך אני חושב בתוך ראשי המשובט“ ,היא מתעכבת לעמידה ואני מושיט לה יד לעזרה,העיניים שלנו מוצאות את דרכן אלו לאלו,הדלת האקוסטית משאירה אותנו בשתיקה אולי להנות מההתייחדות הראשונה שלנו גם כשזה רק כדי לנקות כתם של קפה ,היא ממצמצת רבע שנייה ומחזירה את המבט שלה אליי.המשך יבוא..