MY CHEERING PEA

היום אנחנו משלימים סיבוב שלם בקרוסלה הגדולה הזאת. לפני שנה רעדתי בגשם ורצנו מהגן אל המכונית, להמשך התהוללות משולחת רסן. פתיחות, ישירות, וכנות חסרי פשרות. שיחות ארוכות, יומיומיות, שלא נתקעו בנושאי "את ואני, אנחנו והסווינג, מה טוב לנו, וכמה טוב לנו..." והתרחבו במהרה לחברות כוללת. היומיום. השמחות. הדברים הקטנים שמעצבנים אותנו. הדברים הגדולים שמעציבים אותנו. (אפילו זכיתי פעם לחבק את הבכי המתוק והמובן שלך. אושר גדול לשנינו). והדברים שמעצבים אותנו. ולפעמים חוזרים ל"את ואני", ובאמת רואים כמה זה מעצב אותנו. לימדת אותי את ההבדל בין קלילות מופלאה, לרדידות מבאסת. שמחת ללמוד ממני את ההבדל בין כבדות מעיקה לעומק משביע. את מהווה לי דוגמה. האופטימיות האינסופית שלך, שנובעת מגישה הגיונית ומעשית לחיים. (שאגב מצדיקה את עצמה פעם אחר פעם - איזה כיף)! אהבת האדם שבך. המעשיות שלך. הפשטות הצנועה מחד, ולקיחת הזכות "לעוף על עצמנו" מאידך. את עושה אותי אדם טוב יותר. לא כקלישאה: אפשר להצביע על נקודות ספציפיות. לא שקודם היה גרוע (ואיפה לעזאזל האייקון עם ההילה מסביב לראש) אבל גם רינה מרגישה ומעריכה את תרומתך לחיי. לפעמים תוך כדי ציחקוקים, chirpy, את אומרת באגביות דברי חכמה עמוקים. ומאידך את לעולם לא שקועה בשום אמת אבסולוטית. אפילו בשיא עומקה של הגות את פתוחה לשמוע דעה אחרת. רעיונות אינם איום אלא הזדמנות לחשוב בזווית חדשה. אבל מעולם לא ראיתי אדם שמיישם את זה כמוך. אה, חוץ מזה את סקסית, כוסית לאללה, נוגעת נעים, וכיף להיות איתך בין אם זה בסנכרון בו אנחנו יורדים מדרגות חבוקים, או במיטה או בטלפון. שנה! אני קם בבוקר, ומרגיש שאת איתי. אני יוצא מהאוטו למשרד ומרגיש שאת איתי. את לא פנויה לדבר ואני מרגיש שאת איתי. אפילו כשאני יודע שאת עם מאהב אחר אני מרגיש שאת איתי! נו ברור, זה פשוט מאד: אני לא רק מרגיש - אני יודע. וכמעט - כמעט חלפה לה שנה שלמה בלי שהיית איתי במיטה הפרטית שלי… אבל אפילו עניין זה טופל בספונטניות מגניבה, ושימח אותי עד הגג (שכמעט העפנו). לך, לנו, אני אומר תודה. ולאחרים אני אומר שדווקא כן אפשר ומותר ורצוי ליהנות מכל העולמות. נשיקות מיכלי, ולחיי עוד הרבה סיבובים סביב השמש.