הדובי שהדליק אותי...

(מעין פוסט המשך לפוסט האחרון - "אבל לא הבאת לי בלונים"..) סיפור חדש על דובי לא לא ישן.. זה שישב במסיבה ובכה על מר גורלו.. אותו אחד שהייתי מוכנה לחקור בפרטיות אבל ישב בפרהסיה בפנים אדישות.  זה שגר בקצה אחר של הארץ.. אז באמת שבמקרה לפני כמה ימים... החלטנו בעלי ואני לטוס לצפון לביקור חג שבועות לבן.  ארזנו בגדים, קונדומים ומגבונים והגענו לשדה.. עברנו ביטחון..צ'ק אין וההתרגשות הייתה די גדולה.. יושבים מחכים..עיכובים ועצבים ואז חברת הפח הלאומית ארקיע מחליטה שהטיסה מבוטלת כי... “בלה בלה בלה” ועל הזין שלהם הזיונים שלנו. אז העמסנו שוב מזוודות, ילדים, חיות מחמד וחטיפים ופצחנו בנסיעה ארוכההה לצפון.  אחרי ארבע שעות של מירמור ועצבים, שלושה ילדים צווחים ועשרות חטיפים מרוסקים על ריצפת הרכב הגענו ליעד הראשון. זרקתי את הילדים פלוס מזוודות פלוס חטיפים ריקים  פלוס שקיות זבל על ההורים שלי... נחנו, התקלחנו, התגלחנו התבשמנו, ופצחנו בנסיעה לעבר היעד הבא. הנסיעה כללה כבישים צרים, עליות מפותלות, חושך ובעיקר שקט מלחיץ. בעלי נהג לאט..הסביר לי שחזירי בר יכולים לעבור את הכביש בכל רגע.. ממש בית החיות התנ”כי לנגד עיניי!  רעדתי. בהתחלה מהתרגשות, אחר כך מקור ובסוף סתם מפחד... הרגשתי שהסוף קרב! וקיוויתי שהנסיעה שווה את זה.  כל הזמן ניסיתי לברר אם אנחנו בדרך לסקס רועש או לרצח שקט ביער.. אני ודובי מסתמסים..הוא טוען שבסוף נגיע ואז גם מבטיח שהוא כן כן ושהלא לא עבר.. בסוף באמת הגענו. שלמים, בריאים וקצת יותר חיוורים. כמה סיגריות מעוררות ושתי כוסות אלכוהול ומצאתי את עצמי מוכנה, ממש מוכנה. היתה תחושה שהסלון כבר מוצף בגללי. דיברנו (בעיקר אני), צחקנו והתחממנו. אשתו של דובי הלכה ללבוש בגדים סקסיים ואז דאגה להסתובב עם חוטיני בקטעי המעבר ומה אני אגיד לכם?! הרגה אותי הילדה הזאת.. לא ראיתי טוסיק מעוצב כזה בלייב מעולם! אז הצצתי  עוד כמה פעמים והתיישבתי על הדובי.  העניינים התחילו להתחמם מהר מאוד. כל זוג תפס פינה והתחיל בישיבת מערכת מקיפה הכללה דוחות גרפים וסיכומי שנה מפוצצים. בסיבוב השני הדובי ואני נכנסנו לחדר השינה... מרוב שהדובי היה כבר כן כן כן  הוא החליט להפתיע אותי והכניס לי אצבעות... (התרגשתי..ציפיתי..רציתי..) מי ידע שהוא טבל את האצבעות האלה בחומר סיכה שלא מבייש משאיות הרגשתי שמשהו עוטף לי את החצוצרות, שהשחלות משתעלות ושאני נשרפת! חוויתי שוב זירוז לידה רק ללא עובר.. לא שרף לי ככה מאז שקילפתי פלפל חריף והכנסתי טמפון מיד אחר כך.. אני מתחילה לצרוח לו ששורף לי..הוא רץ להביא מגבונים.. אני מנגבת..שורף לי יותר...רצה לשטוף ומקללת אותו תוך כדי.. שנינו מתחילים לצחוק..בעצם הוא צוחק ואני נחנקת מדמעות.. ובסוף...החלטתי...ששום מדורה גדולה או קטנה לא תהרוס את הערב. המשכנו את הישיבה...הספקנו לעבוד על הרבה חומר, סיימנו לשלוח מיילים והעברנו את כל הפקסים.. מכונת הגריסה התפוצצה כבר וגם אנחנו.. כוס נס אחת ושתי עוגיות שוקו צ'יפס של פעם חתמו את הלילה. נסענו הביתה...הסטלה ירדה...הרעב שוב עלה ושקית של אפרופו הצליחה להרגיש באותה שעה כמו פירה חמאה מתחת לנתח קצבים במסעדה של אדוני... ומה למדתי מכל זה?  לקחת את החיים בקלות ולהיות תמיד אופטימית... משהו בכל הרצינות הזאת בטוח יתפקשש ויתן לי השראה לפוסט הבא t מחייכת גם כשאני יבשה