תגידי לי גיברת את מטורפת????????

"תגידי לי גיברת את מטורפת?????" נדב צורח עלי בטלפון "מה זאת אומרת לבעלך יש חברה? חברה חברה או מישהי קבועה שהוא מזיין מהצד?, מה את נשארת בבית והוא מתקלח ויוצא? אני לא מבין את זה.... איך בחורה חכמה כמוך עושה כזה דבר מטופש? הוא היה צריך לבוא איתנו באותו הערב לדנג'ן.. ביחד. יא אללה, שנים אני מנסה להסביר לך- סווינג עושים ביחד. ביחד. כל מה שעושים לבד בסוף מתפוצץ לך בפרצוף". אני יכולה לדמיין אותו יושב באוטו, כולו חמוד ועצבני על התלמידה הסוררת שלו, על האישה שפעם הסתכלה עליו בעיניים צמאות לידע וסיפורי זימה, לעצות ולסיפורי הזיה על מפגשים, והיום נמצאת בכור המצרף, בין מונוגמיה לבין פתיחות. "אוי נו, נדבי... תנשום... ניסינו, באמת ניסינו.. זה לא הלך... זו תמיד היתה סוג של התפשרות.. או שהיא ממש הדליקה אותו, או שהגבר ממש הדליק אותי, והשני פירגן, או שהתחיל טוב לכולם ומשהו חרק בדרך או שהיה טוב לפעם אחת...בחייאת נדב.. תפסיק. אתה יודע איך זה בדיוק כמוני. הקו שקט. הוא יודע שאני צודקת. הוא יודע כמה קשה למצוא כימיה ומשיכה בין ארבעה אנשים. הוא יודע שצריך להיות שם קצת יותר מגוף חטוב, הוא יודע בדיוק מה עושה לי את זה... גם לו ולאשתו יש אין ספור קווים אדומים, התפשרויות ומתחים שאנחנו טוחנים דק דק בכל שיחה. גם הוא כמוני, הצטלק, נכווה, הסתחרר ונחבט לקרקע. גם הם כמונו חיפשו את המינון הנכון, את העומק המתאים, את האיזון המדויק. הם ממשיכים לחפש, אנחנו החלטנו שזהו.. "אבל חברה??? מה הם עושים יחד?" "הם יוצאים, או נפגשים אצלה בדירה, מקשקשים קצת, מזדיינים כמובן... מתכננים גם ללכת לאיזו הופעה ביחד" "בואנ'ה את.... יש לך ביצים של פלדה... את לא מקנאה? את לא מפחדת שהוא יתאהב וילך?" הנה היא. בכבודה ובעצמה. שאלת השאלות. אבל האמת היא שהוא שלף אותה מוקדם מדיי. "ממממ... אני רוצה לספר לך עוד משהו... אבל לפני זה תבטיח לי שאתה לא מסובב עכשיו את ההגה ומגיע אלי למשרד לדפוק לי מכות":) "לא מבטיח ולא מכות, כל השאר נתון לשיקול דעתי" הוא מגחך, יודע שאני נהנית מהספנק הוירטואלי שלו. "היא בת 30. רווקה". אני יורה את המילים במהירות מקווה שלא אצטרך לחזור עליהן. "תקשיבי ותקשיבי לי טוב", הוא מדבר אלי בטון צבאי מדוד "זה לא ביצים של פלדה זה מוח של יונה... שום דבר! שום דבר טוב לא יכול לצמוח מזה! התסריט כבר כתוב מראש! היא תתאהב בו, היא תרצה יותר, היא תרגיש לבד על הגג שבתות וחגים ואת תרטיבי לי את הספה עם דמעות... שימי לזה סוף! תקבעו כללים. רגע, אני עוצר בסופר פארם... הפעם לא בשביל שמן, אני פשוט צריך לקנות עבורך את כל מלאי הטישו ביקום!!!!!" "אם כבר, אז תביא גם שמן, שנהנה קצת", אני מגחכת מולו ונהנית ממטר כינויי חיבה שבכל סיטואציה אחרת היו נחשבים כהטרדה מינית. אנחנו נפרדים בחיוך, אבל 10 דקות אחר כך הצג שלי מהבהב שנית. "מתגעגע אלי נורא? או שחסכת עלי וקנית נייר טואלט ירוק שיעשה לי אף אדום?" "אני רוצה לדעת שאת באמת בסדר עם זה. אני רוצה לדעת שאת לא מקנאה בה. שאת לא מקנאה לו. אני רוצה לדעת את הדברים שלא סיפרת לי". "אוחחח נדב.... היא בת 30.... מה אני אגיד לך, מצד אחד, אני הרבה יותר חכמה, יפה, מתוחכמת ממנה. מצד שני אני לא בת 30. מצד אחד אני שמחה לראות אותו חוזר הביתה קורן, מסופק, עף על עצמו. מצד שני אני לא בת 30. מצד אחד האושר שלו מאפשר גם לי לפלרטט בעדינות, לחשב צעדי, לתת לחול לזלוג בין כפות רגלי בים ולחייך לגבר זר עדיין. מצד שני אני לא בת 30. כשהוא רק סיפר לי, לא ידעתי מה מפריע לי יותר, הסטטוס או הגיל. כן. רווקה זה צרות. אצל נשואים החוקים ברורים, הכל מתחיל ונגמר באותה נקודה, כולם יודעים שהבית קודם לכל. רווקה זה אומר שאין שיוויון במשוואה. לא משנה מה היא תאמר לו, איך תגן עליו מפניה, בסופו של דבר הקשר שלהם יכבול אותה מלהפתח למישהו אחר, מלהתאהב ואז עלולים לקרות שני דברים. או שהיא תלך וליבו ישבר או שהוא ילך וליבה ישבר. בשני המקרים מישהו יסבול. אבל זה הסיכון שהוא לוקח... לא נעים לי להגיד... אבל כל הדילמות הקשות האלו התגמדו מול האגו שלי שעמד ביני ובינו וצרח ה י א ב ת 30 !!!!! הגיל שלה שלח אותי למראה. הגיל שלה פגע כמו חץ בנקודה ישירה שבכלל לא קשורה אליו. כשאני הייתי בת 30 היו לי 2 ילדים שעקבותיהם ניכרו במותני, היתה לי תחילתה של קריירה, גרנו בשכירות ונאבקנו. כשאני הייתי בת 30, חשבתי על עיסוי פירנאום ולא על עיסוי טנטרי, כשאני הייתי בת 30 השיחות שלי עם חברותי היו על מערכת חינוך אלטרנטיביות ולא מערכות יחסים אלטרנטיביות. היא רווקה בת 30!!!!! עם זה אני לא יכולה להתחרות.. כל שנותר לי הוא לסמוך על אביר נעורי.