פתק קטן

ביום האשה נתתי בידיה של אשתי פתק קטן. עיניה ברקו. לחייה היו סמוקות. שמחתי בשמחתה. "אם זה ירגיש לך מתאים - תני לו את זה" אמרתי לה. והיא נתנה, והוא שמח. שמח על שנתנה את עצמה. אבל שמח גם על הפתק המודה לו שהוא משמח אותה. ומיד הוסיף שהוא לא יכול לפרגן ככה. סורי. לדעתי זה נרכש. עם השקט, ההרגל. הראיה שהכל פשוט טוב. פשוט טובבבבבב!!! קינאה?! למה??? שבה בעיניים עייפות ומרוצות אל החיבוק האוהב שלי. אני אוהב אותה כל כך... איך אפשר שלא לאהוב אותה?! והוא... הוא אוהב אותה. מה שמיד הופך אותו לאחלה. מה? לא ככה? אז כן, מטאמור יקר - חיבוק גדול, ויום האשה שמח. מאחל לך שיום יבוא, וגם אתה תצליח להרגיש ככה כלפיי. :]