המסעדה - סיפור ארוטי - חלק ג' - מאת דייב (וונוס וצדק) ורונית (ron-ronit)

המלצר הביט בה, זז ונע מצד לצד מנסה להסתדר עם הזקפה שהתקיפה את תחתוניו. בליל הריחות העצים, הידיעה שצפה בה גומרת הטריפו את חושיו. "מה תרצה אתה להזמין?" הוא פנה לגונן, כשקולו רעד. "אמממ, אני מתלבט בין נקניקיית הצ'וריזוס החריפה לבין הצי'לי קון קרנה? אני אוהב חריפות, על מה אתה ממליץ?" "על הנקניקייה, כמובן" הוא ענה וחייך את חיוכו הממזרי. "אז אלך על הנקניקייה בהמלצתך, עם חצי בירה מחבית כמובן, וצ'יפס". "מיד מעביר את ההזמנה למטבח. תרצו אפריטיפ לבינתיים?". "אני סומך עליך ידידי, פנק אותנו במשקה שיקרר אותנו... הערב רק החל וחם פה מאוד...". "אין שום בעיה אדוני...". המלצר הביט בפניה, מנסה ללכוד את עיניה. ברגע אחד מבטיהם נפגשו, הוא קרץ וסימן לה לבוא אחריו בעיניו, לאחר מכן התרחק לעבר הבר. "אני הולכת להתפנות..." אמרה לגונן, "אני בוערת...." ענבל הלכה אחריו. הוא מסר את ההזמנה במטבח, והמשיך ללכת בכיוון השירותים. הוא נכנס לטרקלין השירותים בו עמדו הכיורים והיא אחריו. אז סגר המלצר את דלת הטרקלין, הצמיד את ענבל כנגד הדלת, נצמד אליה בגופו ונשק לה, שפתיו מוצאות את שפתיה, ואז הלשונות של שניהם נפגשו, כשנוזלים עוברים מאחד לשני. בטרוף של תשוקה, ענבל אחזה בישבנים שלו, מועכת את הבחור אליה יותר ויותר, מרגישה את הזרג העומד והפועם צמוד לירכה הימנית, ותוך כדי זה אומרת לעצמה: "אני מטורפת!!! מה אני עושה??? יש אנשים בחוץ... יכולים לשמוע אותנו, אין מנעול לדלת הזאת ויכולים להיכנס...!!!", חשה תערובת של תשוקה ופחד בו-זמנית. בינתיים הבחור הרים לה את החולצה וחשף את שדייה המוצקים, הצמיד את פיו לפטמה אחת והתחיל למצוץ, בזמן שבידו מלטף את שדה השני, אוחז בפטמתה וצובט אותה קלות, חש אותן מתגרות ומתקשות. היא הרגישה את נוזלי הפות המוצף שלה שוב ניגרים לאורך ירכיה ללא בושה. גבה נחבט בדלת שוב ושוב תוך שהוא דוחף עצמו כנגדה בעוצמה. פתאום דפיקה בדלת מבחוץ. הם קופאים. שוב דפיקה וקול גברי מבחוץ – "יש מישהו שם?" ענבל נחרדה. זה כמובן היה גונן. הוא חיכה ליד השולחן, מחייך, יודע מה קורה בתוך טרקלין השירותים היות ותיאם את כל התכנית הזו עם המלצר. בינתיים המנות שהזמינו יצאו. הוא החל מנשנש מהצלחות, תוך שמדמיין את מה שקורה בשירותים – האוכל היה טעים כל כך והסיטואציה כל כך מדליקה... כל טעימה גרמה לו לרצות עוד וכל מחשבה על ענבל והמלצר גירתה אותו יותר ויותר... כשסבלנותו קצה הוא קם לקראתה. נקישה קלה על הדלת – שקט, דממה. הדלת נפתחה, מולו ענבל בזרועות המלצר... הוא הביט בהם במבט שובב וקרץ למלצר. השניים הביטו בו בחזרה... רגע של דממה. וכשענבל ראתה את שניהם מחייכים, אמרה, תוך שמבינה מה קורה: "מה...? גונן...?!?!?! ממזר שכמותך...!!!". "האוכל על השולחן מחכה לך, מתקרר... הלכתי לחפש אותך, ואני רואה שאת עסוקה..." אמר ודאגה מעושה על פניו. ענבל תפסה אותו בחולצה בחוזקה, משכה אותו פנימה, סגרה אחריה את הדלת והסתובבה אליהם. הבעת פנים שלה אמרה שהיא עומדת לטרוף אותם. הרי הם במסעדה, לא-כן? סוף