הגיג על גיקית שיקית - עתיד

נובמבר 2054 בעוד הרובוט הפיליפיני יקלף לי תפומנגו ויחלק אותו לשמיניות כשאני אשב אי שם בגינת איזו אחוזת ראשונים באיי ליברמן, אני אראה אשה הצועדת בשביל לקראתי. אשה זקופה, שיערה אסוף בקוקו מהודק, פיה המחייך חושף שיניים צחורות, עורה חלק ומבריק. לגופה שמלת פרוטוקנוציה בצבע כחלרק שתדגיש את קוי שדיה המעוגלים וישבנה המוצק. ולרגליה... כפכפי הבירקנשטוק החומים שישלימו את המראה בחתימה: "בכבוד רב, רננה כבר-לא-ממש-חננה". אזכר שקראתי ב-ג'איינט-נט כמה חודשים לפני, על המצאתה המרעישה של חוקרת ישראלית - טיפת הנעורים. אבל לא אשער שהתוצאה משפיעה בצורה כל כך מוצלחת. ובעוד אתפעם בפה פעור מהטרנספורמציה המרשימה שעברה עליה, תפנה אלי רננה ותלחש בביישנות על אוזני הימנית: "תמיד זכרתי שאתה היית היחיד שניסה להתחיל איתי. אחכה לך בעוד 10 מינוטות בלימוטיל שחונה מאחורי שיח האפרטיח..." ותוסיף בחיוך: "חוץ מזה, הגברת בלוצ'י סיפרה עליך כוכבים ונפלאות..." (טוב, את זה לא ממש בטוח שהיא תגיד...מוניקה די דיסקרטית...) אני אהנהן בראשי במבוכה ואענה לה בגמגום קל: "אההה...בוקר טוב גם לך..." ואז היא תחכה בלימוטיל 10 מינוטות... 30 מינוטות... אורה וחצי... אורתיים... תתאכזב שלא אגיע ותיסע לדרכה. כי עם המזל שלנו, היא בטח תלחש לי על אוזני הימנית שתתחרש עם השנים.... (-;