אהבה מווווווו~שלמת

טליה צעירה דילגה לה באחו .בקלילות האופיינית לה ריחפה באוויר בכל קפיצה וקפיצה .הדשא הירוק ,השמיים העננים ,כל ציץ כל פרח ריגשו אותה . שכל רב עוד לה רכשה לה בעולם,קרניה רק בקעו את עורה הצעיר וטרם למדה מלחמת שוורים או התנגחות ותמימות ,חלומות ,נאיביות אין סוף בה. קיפצה לה הטליה באחו ,מרוגשת מהחיים ומאוהבת בעצם הרעיון לחיות .לפתע ניצב מולה השור. היצור הגדול הזה דמה לה מאוד. זוג קרניים כמו שלה ,פרווה,טלפיים,היה לו אפילו אותו ריח,חום גוף,הוא אמנם עמד בצורה יציבה יותר על הקרקע לעומתה ,אבל דמה לה עד מאוד. הטליה המרוגשת דילגה הישירות אליו. הם רחרחו אחד את השנייה, נגעו בשר בבשרו,שלבו זנבות,חיברו פעימות ....ולא יכלו להתנתק מרגע זה..... היא לימדה אותו לקפץ עד השמיים, להיות קליל ,לגעת בכוכבים,לראות את העולם הירוק שסביב ,להתרגש מכל פרח, מכל עננה והוא ניסה בעדינות האבהית האופיינית לשור לקרקע אותה וללמד אותה להפסיק לקפץ ולהתחבר לקרקע .היא כל כך אהבה את השור שלה שניסתה בכל כוחה לעמוד איתנה על הקרקע כמוהו מבלי לנסות ולזנק כל רגע לשמיים והוא מצידו כל כך אהב את הטליה שניסה למרות מגבלותיו לזנק לעיתים לשמיים יחד איתה . היא געתה כבר כמוהו והוא פעה כמוה. לא היה גבול לאהבתם .השור החרוץ חרש את האדמה בבקרים ובלילות חזר מותש אל הטליה הקטנה כדי להיצמד אל עורה,לחוש את חום גופה ,לספור את פעימות ליבה ולהניח את ראשו העייף על גופה הקטן. וכך עברו להם הימים ,שנה רדפה שנה .השור חרש את האדמה ,עמל והתיש את עצמו בעבודה הקשה והטליה חיכתה לבואו וספרה שניות עד שתוכל סוף -סוף להיצמד אל גופו המוכר ,החזק ואהוב . בוא לאחו ,יללה לו הטליה,בוא נקפץ עד השמיים,נגע בכוכבים,נספוג שמש חמה ,נאזין לצלילי החליל של רועי צאן ,נהיה חופשיים... המתיני,עוד קצת ,ביקש השור ,קודם צריך לחרוש את האדמה,לאחר מכן לזרוע אותה,להשקות,להמתין שתנבוט החיטה ,לקצור ואז....... הטליה כל כך אהבה את השור שהייתה מוכנה לחכות נצח.והיא באמת חיכתה נצח. השנה רדפה שנה,עונה התחלפה בעונה,השור עמל והטליה חיכתה....השור הבטיח והטליה חיכתה..... יום אחד הגיע השור אל הטליה,תשוש כהרגלו,חסר נשימה,רעב,עייף ובעיקר מאוד עצוב.הוא עבר מרחק גדול אחרי יום עבודה מפרך רק כדי להניח את ראשו על גופה המוכר והאהוב. הטליה החסרת סבלנות ואיפוק שלא יכלה לשאת יותר ולשתוק קפצה כנגדו. טיפש אחד !ראה מה אתה מעולל לעצמך! ראה איך אתה חי! הינך מבטל את עצמך לגמרי! עוברים ימים ,שנים ואתה מפספס את החיים.הפסק להעביד את עצמך !! תחיה ! תנשום! תקפוץ באחו הירוק !שחרר את עצמך מכבלי המחרשה ! קח לפחות יום חופש!! השור העייף לא הגיב .הוא לא ממש שמע את הטליה ,כל מה שחשקו נפשו באותו הרגע זה רק להניח את ראשו עליה ולחוש את חום גופה .הטליה שחיכתה יותר מדי זמן,מיואשת וחסרת סבלנות הייתה נחושה הפעם "להגיע " אליו ולהסביר לו את מה שהיה על ליבה . היא החלה לנסות ולקפוץ לגובה עיניו ולהתנגח במצחו החזק כדי שיקשיב לה וישים לב. השור הסבלני לא הגיב תחילה.טיפש!! עקשן!! תקשיב לי!! היא צעקה בכל קפיצה שלה ונגחה בחוזקה במצחו! השור שאהב את הטליה רצה להפנות אליה את גבו ולהסתלק כדי לא להגיע לעימות עימה,אבל היא בעקשנות האופיינית לה ניצבה שוב אל מולו והחלה להתנגח במצחו ולהתאבד באין ספור נגיחות .הטליה הקטנה חשבה שאם היא תנגח בו כמה שיותר חזק היא תצליח לגרום לו להקשיב לה ולהבין אותה .אבל......לא סתם נאמר שלא חוסמים שור בדישו ..... השור התמלא זעם ,עיניו העלו אודם והוא כבר לא ראה את הטליה הקטנה והאהובה. דמו עלה לראשו זעמו השתלט על הגיונו והוא ראה כעת רק מטדור המנופף לו במטפחת אדומה ,הוא ראה בה מטדור /אויב שיש לנגוח בו .השור שתמיד ידע שליטה...איפוק נגח בקרניו הגדולות בטליה . אבל זה לא עצר בעדה. היא המשיכה לזנק לגובה עיניו פצועה ומדממת ולנסות ולהגיע אליו . טיפש! אני אוהבת אותך! למה אתה נוגח בי! עצור! זאת אני! אבל השור הזועם לא שמע ולא ראה מאומה.הוא נגח ופגע ופצע אותה בקרניו הגדולות . והיא שידעה שאולי זה הסוף שלה ,שלה ושלו הסוף לאהבה לא פסקה מלנסות ולנגוח בו גם. היא האמינה עד הרגע האחרון שאם היא תצליח לזנק לגובה עיניו הוא ישמע אותה,יחזור בו ,ויעצור. השור נגח...הטליה המדממת נזרקה הרחק ממנו.ואחרי הדו קרב הסוער סוף סוף בא רגע השקט והאמת ... השור שלפני רגע נגח בטליה בטירוף של זעם לא נשלט .......עמד במקומו וחשב :" אלוהים ,מה עשיתי.......אני הרי אוהב אותה.....לא התכוונתי לפגוע בה .....עכשיו היא לא תסלח לי לעולם ......, והטליה המותשת ,הפגועה והמיואשת סופית הביטה בו מרחוק וחשבה :" מה עשיתי........למה הייתי צריכה להעיר בו את השור הזועם.....הרי הייתי מוכנה לקבל אותו גם חצי מת ,העיקר להיות איתו " אתם בטח שואלים מה היה הסוף ..האם הצליחו להתגבר השניים זה על מגבלותיו של זה...האם השור למד להקשיב לטליה ולהקדיש לה זמן ,האם טליה למדה לא להתעקש .....ולהתחשב בשור......? לא יודעת......אין לי תשובה..... אני רק יודעת שלמרות הכול הייתה להם אהבה מוווווווו~שלמת